עאישה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה בה מבקשת להכיר בה כתושבת מדינת ישראל מ- 1999 ועד 9/05.

התובעת מודה בכתב התביעה כי הגישה תביעה קודמת ב- 2007 בה ערערה על החלטת הנתבע על שלילת תושבות מ- 1999 עד 10/06 (תיק בל 2914/07) (להלן: "תביעתה הראשונה").

עוד מפורט בכתב התביעה כי בהליך התביעה הנ"ל הוצע ע"י הנתבע לתובעת להכיר בתושבותה החל מ- 9/05 והתובעת הסכימה להצעת הנתבע לשם סיום ההליך וקבלת ביטוח הבריאות ובעקבות כך ניתן פסק דין כדלקמן "לאור הודעת הנתבע כי התובעת הוכרה כתושבת ישראל החל מספטמבר 2005, הרי התביעה נמחקת. פסק הדין ניתן ב- 12.3.08".

2.הנתבע בכתב ההגנה והן כדין טען דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית דין.

הנתבע טוען כי פסק הדין הראשון ניתן בהסכמה הקובע את מעמדה של התובעת. משלא הוגש ערעור על פסק דין הינו פסק דין חלוט.

הנתבע מוסיף וטוען כי אין התובעת רשאית להגיש תביעה נוספת בגין אותן עילות ולטעון לתושבות מ- 1999 כאשר נתנה הסכמתה באמצעות ב"כ בדיון לתושבות מ- 9/05 ובעקבות כך ניתן פסק הדין.

אין התובעת רשאית בעת שלוש שנים לאחר מתן פסק דין לטעון כי לא ידעה את השלכות פסק הדין בפרט שהיתה מיוצגת וכי לא שזכויותיה וחובותיה נגזרות מפסק הדין.

3.ב"כ התובעת טען כנגד טיעוני הנתבע בדיון המוקדם, כי דין הבקשה לדחיה על הסף להידחות.

נימוקיו לדחיית הבקשה הם, כי אין מדובר במעשה בית דין שכן נכתב בפסק הדין כי התביעה נמחקת לאור הודעת הנתבע.

עוד נטען כי התובעת הסכימה בעבר להצעת הנתבע לכך שהתובעת תוכר כתושבת מ- 9.05 שכן תבעה להחזרת ביטוח הבריאות בשל מצבה הרפואי. יתרה מכך בעת מתן פסק הדין הראשון לא היה ידוע לתובעת כי ידרשו ממנה החזרי גמלה ע"י הנתבע וכי יווצר לה חוב ואם היתה יודעת מכך, לא היתה מסכימה ליתן פסק הדין.

התובעת טוענת לחוסר תום לב של הנתבע ויצרת החוב לתובעת.

הכרעה

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, פסקי הדין וכן את כתבי הטענות, הן כתב התביעה הראשון בהתייחס אליו ניתן פסק דין והן כתב התביעה המונח בפני בתביעה זו, דין התביעה, כבקשת הנתבע להדחות על הסף בשל מעשה בית דין.

התובעת הגישה תביעתה הראשונה בשנת 2007 בשל קביעת הנתבע מ- 10/06 לפיה החליט הנתבע כי התובעת לא היתה תושבת ישראל מ- 1999 ובעקבות כך נשללו זכויותיה, הן לביטוח בריאות והן לגמלאות.

התובעת אומנם ציינה בתביעה כי היא מוגשת לשם החזרת ביטוח הבריאות לה ולילדיה אולם בפועל יצאה כנגד קביעת הנתבע כי אינה תושבת ישראל מ- 1999 וטענה כי למרות נישואיה לבן זוג מחוץ לאזור מתגוררת היא בבית משפחתה בכפר קאסם מזה מספר שנים מבלי שציינה את מועד מגוריה בתחומי ישראל.

5.רק מניסוח כתב התביעה ברור כי היתה תקופה בה התובעת שהתה מחוץ למדינת ישראל ושבה לבית הוריה עם ילדיה מאוחר יותר.

התובעת אינה טוענת למועד חזרתה, לא בכתב התביעה הראשון ואף לא בכתב התביעה השני.

התובעת בעת הגשת התביעה הראשונה ואף בעת מתן פסק הדין היתה מיוצגת ע"י עו"ד ופסק הדין ניתן לאחר שהוצע ע"י הנתבע המועד ממנו תוכר התובעת כתושבת והתובעת הסכימה לכך במעמד הדיון, ולהסכמות אלו ניתן תוקף של פסק דין.

6.ברי כי קביעת תושבות של אדם גוררת אחריה זכויות וחובות ומשהסכימה התובעת כי תושבותה תוכר רק מ- 9/05 ולא קודם לכן, הרי שקביעת הנתבע להעדר תושבות מ- 99' ועד 9/05 נשארת בעינה וכך גם זכויותיה וחובותיה לתקופה זו, כמו גם זכויותיה וחובותיה מרגע שהוכרה תושבותה.