ע.ראשל"צ ת"ב נ' ש. סבן מהנדסים בע"מ ואח'

בפני

כב' השופט ארז יקואל

הכרעת דין

התוצאה אליה הגעתי הינה, כי יש להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, בדמות בנייה ושימוש במקרקעין ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(3), 204 (א), 208 ו-253 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965 (להלן-"החוק").

רקע

1.מעובדות כתב האישום עולה כי, ביום 31.3.96 ניתן היתר מאת הועדה המקומית לבניית בית מגורים בן 5 קומות, ברחוב הסירה 12 בעיר ראשל"צ (להלן- "המקרקעין"), מהן 4 קומות למגורים מעל קומת משרדים (להלן:"ההיתר"- ר' ת/2 כפי שצורף לסיכומי המאשימה).

2.בשנת 2005 נמצא, כי הנאשמים משתמשים בקומת המשרדים במקרקעין למטרה מסחרית והיא ניהול מעבדת מחשבים. עוד נמצא כי במהלך חודש יולי 2007 בנו הנאשמים במרכזה של קומת המשרדים כאמור, קומת גלריה בשטח של כ- 60 מ"ר בתוספת למדרגות מברזל.

המאשימה טענה כי שימוש ועבודות אלו טעונים היתר שלא ניתן מאת הוועדה המקומית.

3.אין חולק בין הצדדים, כי עבודות הבנייה המתוארות בכתב האישום בוצעו ללא היתר. השאלה הניצבת במוקד הדיון הינה, האם הפעלת מעבדת מחשבים במקרקעין הינה בגדר שימוש חורג המצוי מחוץ להוראות ההיתר.

דיון והכרעה

4.לאחר שהתרשמתי מנוסח ההיתר, מטענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי הנאשמים לא עמדו בנטל החל עליהם כדי להוכיח כי השימוש בו הם עושים במקרקעין כ"מעבדת מחשבים", אינו חורג מתכליתו של זה המותר כ"משרדים" כמשמעו בהיתר והתכנית עליה הוא נסמך – רצ/במ/1 55 (ר' ת/5 להלן: "התוכנית").

שימוש חורג, המסגרת הנורמטיבית

5.סעיף 1 לחוק קובע בזו הלשון:

" השימוש בהם למטרה שלא הותר להשתמש בהם, הן במיוחד והן מהיותם באזור או בשטח מיוחד, לפי כל תכנית או תקנה אחרת שלפי חוק זה החלות על הקרקע או הבניין או לפי היתר על פי כל חוק הדן בתכנון ובנייה".

שימוש הנעשה בכל בניין, חייב להתאים לתוכנית החלה על האזור ולהיתר הבנייה שניתן בעבור הקמתו. באשר לשימוש החורג מהוראות תכנוניות אלו לא די כי: "השימוש מותר על פי התכנית אלא הוא צריך להיות מותר גם עפ"י ההיתר" (ר' ר"ע 170/83 אורנשטיין ואח' נ' מדינת ישראל, פד לח (1) 276; בג"צ 609/75, ישראלי נ' ראש עיריית ת"א יפו ואח', פד ל (2) 304).

אין צורך באיסור מפורש על שימוש מסוים, נוכח הכלל כי שימוש חורג משמעו שימוש למטרה שלא הותר להשתמש בה באופן מפורש וכפי שנקבע: "כל מה שאינו מותר מפורשות – אסור. אכן, האיסור יכול שיהפוך להיתר – אולם זאת רק בכפוף להליך חוקי מפורש" (ר' ע"א 1216/98, אבוטבול ואח' נ' ועדת ערר מחוז מרכז, פ"ד נה (5) 114; עפ"א (ת"א) 80152/02, אביעד ואח' נ' מדינת ישראל, טרם פורסם – ניתן ביום 01.10.02; ע"פ (ת"א) 71120/99, מבני תעשייה בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ראש העין, פ"מ תש"ס (1) 470).

לעניין נטל ההוכחה המוטל על המאשימה בעניין עבירה של שימוש חורג, ככל שמצוינת בהיתר מטרת השימוש המיועד במקרקעין: "די לתביעה להראות מה ייעודו המוגדר של המבנה, ואז תקום חובת הנאשם להוכיח כי שימושו במבנה אינו חורג מן היעד המוגדר" (ר' רע"פ 5633/93 מדינת ישראל נ' אומניפול (1957) בע"מ ואח' – טרם פורסם, ניתן ביום 26.04.94).

קיימת הגבלה מובנית על חופש הפעולה של בונה בניין או משתמש בו בהתאם לדינים המסדירים את העניין לטובת כלל הציבור שהנאשמים הינם חלק ממנו. הכלל הרחב לפיו כל שלא נאסר מותר, סויג בדיני התכנון והבנייה – תחום המכיל מגבלות רבות שכן היתר לבנייה אינו מתייחס רק לבניין שמתבקשת הקמתו, אלא גם למכלול הוראות הדין והתכניות החלות.

מן הכלל אל הפרט

6.ההיתר והבקשה שקדמה לו (ר' ת/2) מתייחסים מפורשות לבית מגורים משותף, כשקומת הקרקע נועדה ל"משרדים" וארבע קומות נועדו ל"מגורים".