ע"ר 8115-09-12 רגבי נ' עיריית ירושלים

המשיבה הגישה כנגד המערערת תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום ארנונה עבור דירה מסוימת לתקופה שמיום 01.01.04 עד ליום 31.12.07, המערערת לא הגישה בקשה לקבל רשות להתגונן וניתן פסק דין כנגדה.

המשיבה פתחה בהליכי הוצל"פ כנגד המערערת ושלחה אזהרה למערערת ביום 20.02.08. המשיבה מציגה אישור מסירה חתום (נספח ג' לתשובת הערעור).

ביום 6.4.08 הוטלו עיקולי צדדי ג' על נכסים של המערערת וביום 18.5.08 נפרע סך של 438 ₪ על חשבון החוב כתוצאה מעיקולים אלה, מתוך כספי הביטוח הלאומי של המערערת.

ביום 3.6.08 בוצע עיקול ברישום בביתה של המערערת והיא שילמה סך של 2,000 ₪ כדי למנוע תפיסת המטלטלין (סעיף 7 לסיכומי המערערת).

ביום 13.01.09 הוסיפה המערערת ושילמה סך 4,192 ₪ בשל פקודת מאסר שהוצאה נגדה (סעיף 14 לסיכומי המערערת).

ביום 14.6.09 הובאה המערערת בפני רשם ההוצל"פ בשל צו מאסר נוסף (סעיף 15 לסיכומי המערערת).

למרות כל אלה, רק ביום 28.12.09 הגישה המערערת בקשה להארכת המועד להגיש התנגדות כנגד התביעה בסדר דין מקוצר, ביחד עם ההתנגדות עצמה.

כב' ראש ההוצל"פ דן בבקשה להארכת מועד ודחה אותה.

מכאן הערעור שבפני.

קראתי את הבקשה וטיעוניה והסיכומים לרבות כל המסמכים שצורפו ואיני רואה מקום לשנות את החלטתו של כב' ראש ההוצל"פ. אני סומכת את ידי על כל אחד מן הנימוקים עליהם השתית כב' ראש ההוצל"פ את החלטתו.

למעלה מן הנדרש אחזור על הדברים בקצרה –

המערערת, מודה בכך כי לכל המאוחר ידעה על הליכי ההוצל"פ המתנהלים כנגדה ביום 3.6.08 ואף שילמה סכום על חשבון החוב. למרות זאת, הבקשה הוגשה רק ביום 28.12.09 שנה וחצי לאחר מכן.

לא ראיתי בכל טיעוני המערערת כל נימוק הסבר או טיעון היכול להצדיק שיהוי עצום זה. על אחת כמה וכמה כאשר במהלך אותם ימים היו לפחות שתי פעילויות נוספות מטעם ההוצל"פ כנגד המערערת והיא אף שילמה סכומים נוספים.

די בכך כדי לדחות את הערעור.

למעלה מן הנדרש יצוין כי גם לגופן של טענות ההגנה של המערערת אינני סבורה כי יש בהם טעם.

המערערת מודה כי היא שכרה את הדירה כדי לשמור על זכויותיה כתושבת ישראל (סעיף 18 לסיכומיה), היא מודה בכך כי בעלה סירב כי היא תגור במנותק ממנו (סעיף 23 לסיכומים). המערערת דאגה לרישום דבר השכירות אצל המשיבה, לא דאגה לבטל את הרישום כאמור, אלא השאירה אותו על כנו.