ע"ר 63834-11-15 גאנח נ' אבו פני

 בפני ערעור על החלטת כב' הרשם רומי מיום 1/11/15, שבה דחה את בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן נגדו.

פסק הדין ניתן כנגד המערער ביום 13/7/15, לאחר שלא הוגש על ידי המערער כתב הגנה בתביעה שהגיש נגדו המשיב בת.א. 14322-04-15. הבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה ביום 11/10/15.

המערער מלין על כך שכב' הרשם החליט ללא דיון, ובהעדר הצדדים, לדחות את בקשתו לביטול פסק הדין ואף חייב אותו בהוצאות הבקשה.

המשיב מתנגד לערעור וטוען כי יש להותיר את החלטת כב' הרשם על כנה.

שני הצדדים הגישו עיקרי טיעון ובדיון שהיה בפני היום הוסיפו ב"כ הצדדים וטענו בע"פ, כל אחד בניסיון לשכנע כי עמדתו היא הנכונה.

לאחר ששמעתי את טענות שני הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו על ידם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות.

על פי התקנות, בקשה לביטול פסק דין יש להגיש בתוך 30 יום, מיום שפסק הדין הומצא למבקש (תקנות 201 ו- 214(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984).

על פי אישור המסירה שהציג המשיב, הומצא פסק הדין ביום 23/7/15. ההמצאה בוצעה בכתובתו הרשומה של המערער. אף שהמערער טען כי אינו מתגורר בכתובת זו, טענתו הייתה טענה סתמית, והוא אף נמנע מלפרט באיזו כתובת הוא מתגורר, לטענתו.

ממועד ההמצאה, ועד להגשת הבקשה לביטולו של פסק הדין, חלפו יותר מ- 30 יום. לאור זאת, לא מצאתי פגם בהחלטת כב' הרשם שקבע כי הבקשה הוגשה לאחר המועד הנקוב בתקנות.

אוסיף, כי אף אם היה פגם בהמצאה, ואין בפני ראיה לפגם כזה, אין בכך כדי להועיל למערער. הפסיקה ריככה והגמישה את "כלל ההמצאה" האמור, לטובת "כלל הידיעה". בהתאם, נקבע במקרים מסוימים, כי ידיעת בעל דין אודות פסק דין שניתן בעניינו, מתחילה את מרוץ הימים, אף אם היה פגם בהמצאה. כדברי הנשיא ברק: "הדין הוא שיש להעדיף את מועד ה"ידיעה" על פני מועד ה"המצאה"" (רע"א 1113/97 אסמעיל נ' סלימאן (ניתן ביום 06.04.97, פורסם בנבו); וראה גם: רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות (ניתן ביום 08.07.07, פורסם בנבו)).