ע"ר 51093-03-16 (סע"ש 30325-10-15) משה גייר נ' קפל-קל שטרן בע"מ

1.בפנינו ערעור שהגיש התובע כנגד החלטת כבוד הרשמת ע. ריכטמן מ-20.3.16 ("הרשמת") ולפיה:

"משב"כ הנתבעת הצהיר כי לא מצוי בחזקתו הסכם ההתקשרות המקורי הרי יש לקבל את ההסכם שהוגש לתיק בית הדין כהסכם לכל דבר ועניין". ("ההחלטה").

טוען המערער כי עתר להפרשי שכר שלא שולמו, עפ"י הסכם העסקה מ-9.2.10 ("ההסכם הראשון") בעוד שהנתבעת צרפה להגנתה עותק הסכם העסקה, שלטענתה חתם עליו המערער ב-6.2.12 ("הסכם 2012"). מששמר על כל מסמכי העסקתו ומשאינו זוכר חתימה על הסכם 2012 ומשהוא אדם מסודר, הגיש ב-8.3.16 בקשתו ובה עמד על זכותו לראות המקור של שני ההסכמים. כבוד הרשמת קיבלה ב-8.3.16 את בקשתו.

הצהרת ב"כ הנתבע בדיון(שלאחריה ניתנה ההחלטה) – לא הוגשה בכתב ולא נתמכה בתצהיר (כפי שראוי היה שתעשה בעקבות ההחלטה מ-8.3.16), ודאי כך לאור העובדה כי מדובר בשאלה עובדתית שיש להכריע בה לאחר שמיעת ראיות הצדדים.

מדובר בשאלה כה מהותית (תוקפו של הסכם 2012) – שאין להכריע בה ללא ראיות וללא זכות לחקירה.

קביעה ראייתית נחרצת זו שבהחלטה, אינה בסמכות רשם עפ"י הדין.

המערער מבקש לאפשר לו להוכיח טענותיו, לחקור את עדי המשיבה לענין מהימנות הסכם 2012, בלי שתשלל מראש זכותו בסוגיה כה עקרונית.

2.המשיבה בתגובתה טענה כי דין הערעור להדחות תוך חיוב התובע בהוצאות.

בידי המשיבה לא מצוי עותק המקור, משעפ"י נהליה, נסרקים כל הסכמי העבודה עם העובדים אל המחשב, ואינם נשמרים במקור.

בהתאם, נענה התובע ע"י המשיבה (בטעות נאמר "המערערת") בדיון בפני כבוד הרשמת ובהתאם – ניתנה החלטתה.

נקבע כי מקום בו צד מצהיר כי אין בידיו מסמכים שנתבקשו – יצא ידי חובתו בקיום גמ"ס (דב"ע נה/01-45; נז/0/110 הרמן נ' המל"ל) ואין לדרוש מצד גמ"ס, משהצהיר כי אינם ברשותו [פרשת הרמן הנ"ל וכן תב"ע(ת"א)זמר נ' אלדד סוכני מכס, תק-עב 99(2)730]

כאן הוגש עותק סרוק עם כ"ה והעותק ממילא כבר בידי המערער.

כן מפנה המשיבה לע"א 6205/98 מייקל סקוט אונגר נ' דניאל עופר, נה(5) 71(15.7.01), ולפיו "במערכות המחשב והמדפסת... נתקשה לדבר על "מקור" ועל "העתק" , תוך העברת כובד המשקל למהימנות התהליך שבאמצעותו נוצר המסמך, כשצד מעלה ספיקות למהימנותו, כשהטשטשה ההבחנה בעידן הטכנולוגי בין "מקור" לבין "העתק", ותוך שלביהמ"ש שק"ד להעניק המשקל המתאים למסמך שהתעוררה התנגדות למהימנותו.