ע"ר 41128-06-15 גלמור נ' גאידמק ואח'

ערעור על החלטת כב' הרשמת פלינר מבית משפט זה מיום 17.5.15 ולפיה נקבע כי בוצעה למערערת אשר אין חולק כי אינה מתגוררת או נמצאת בארץ המצאה כדין לכתובתה הרשומה בשוויץ.

במסגרת הליכי פש"ר שמנהל המשיב כנגד בעלה של המערערת ניתן ע"י כב' השופט אורנשטיין צו ארעי הנוגע לבית בלוגאנו שבשוויץ וכן נתבקשה בין השאר עמדת המערערת לבקשה שבפניו (ראו החלטת כב' השופט אורנשטיין מיום 15.3.15 במסגרתה נקבע כי תיעשה למערערת ובעלה המשיבים לבקשה, מסירה אישית של ההחלטה).

בעקבות החלטה זו הוגש לכב' השופט אורנשטיין מסמך שהוכתר כ"הודעה מטעם המבקש" (המשיב כאן) על ביצוע המצאה כדין לידי המשיבה (המערערת כאן) ולחילופין בקשה לראות בהמצאה זו כהמצאה כדין בהתאם לתקנה 481 לתקנות סד"א התשמ"ד-1984 – להן הבקשה.

בבקשה נטען כי משהומצאו המסמכים לידי בעלה של המערערת באמצעות משרד כספי (אשר הודיע כמפורט בבקשה שאינו מייצג את המערערת ולכן לא הוסמך על ידה לקבל בשמה ועבורה כתבי בית דין), "הרי שהמצאה זו מהווה המצאה כדין אף לרעייתו של החייב – היא המשיבה, (המערערת) אשר מתגוררת עמו באותו בית."

הבקשה הועברה לדיון בפני כב' הרשמת וניתנה בה החלטה כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשת המבקש להכיר בהמצאה שבוצעה כהמצאה כדין לידי המשיבה מס' 2; לאחר שעיינתי בתגובה ובתשובה לתגובה, קובעת אני כי יש לדחות את הבקשה ומורה למבקש לבצע המצאה במישרין לידי המשיבה מס' 2.

ראשית, מפנה אני להחלטת השופט אורנשטיין מיום 18.3.15, אשר הורה לעשות כן בלשון מפורשת, לאחר שקיבל את הודעת ב"כ המשיב 1 לפיה אינו מורשה לקבל כתבי בית דין עבור המשיבה 2. מכאן, שלא ניתן להכיר בהמצאה מכוח תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בנוסף, לא בוצעה המצאה כדין לפי תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן לא בוצעה המצאה ישירה לידי המשיב 1 בכתובת בו הם מתגוררים יחדיו. המבקש למעשה מבקש לעשות חיבור של תקנה 477 + תקנה 481 ולהכיר במסירה שבוצעה לב"כ המשיב 1 כמסירה לבן משפחה – הוא המשיב 1. צודק ב"כ המשיב 1 שבדרך זו ניתן לייתר דרישת יפוי כוח לעורך דין ולכאורה די ביפוי כוח של אחד מבני הזוג כדי להכשיר מסירה כדין גם לבן הזוג השני, בהנחה ששניהם מתגוררים יחדיו. סבורה אני כי מדובר בפרשנות מרחיקת לכת.

אמנם, לא נעלמה עיני מהטענה בדבר "חזקת הידיעה" אולם במקרה הנדון מדובר בהנחה שהמשיב 1 הביא את דבר הבקשה לידיעת המשיבה מס' 2, ובכל מקרה לא ניתן להצדיק "קיצורי דרך". במקרה זה, על מנת לייתר בעתיד טענות מיותרות, מאחר ואין הכחשה כי המשיבה 2 מתגוררת בבית בשוויץ והכתובת ידועה, יתכבד המבקש ויבצע המצאה כדין לידי המשיבה 2 בכתובת הידועה. למשיבה 2 יעמדו 20 יום להגשת תגובתה מעת ביצוע המסירה.

אין צו להוצאות. בעניין ההוצאות אציין כי בסופו של יום תבחן התנהלות הצדדים ואם יתברר כי מי מהצדדים הגיש בקשות או תגובות רק לצורך סרבול והארכת הדיון, ידע בית המשפט לומר את דברו."

מהחלטה זו למדנו כי עתירת המשיב בבקשה נדחתה לרבות טענות על חזקת ידיעה. המשיב לא השיג על כך ולכן אין יותר מקום לשוב ולדוש בענין זה.