ע"ר 38025-09-15

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (הרשמת דפנה חסון זכריה; סע"ש 5201-01-14).

2. עיון בתיק מעלה את העובדות הבאות:

   1. המערער הגיש לבית הדין האזורי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 41,381.26 ₪ ועגמת נפש בסך של 10,000 ₪. נוכח העובדה שסכום התביעה עלה על 50,000 ₪, התיק נפתח כתיק סע"ש – סכסוך עבודה בסמכות שופט.

   2. במהלך הדיון המוקדם לפני רשמת בת הדין, הודיע ב"כ המערער כי הוא מבקש למחוק את רכיב התביעה בגין עגמת נפש, על מנת שההליך יהיה בסמכות רשם, שסמכותו מוגבלת לסך של 50,000 ₪. בהמשך לכך, נמחק רכיב התביעה לעגמת נפש (פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 30.11.2014).

   3. בהמשך לכך, התנהל הדיון בתביעה לפני הרשמת דפנה חסון זכריה, וניתן על ידה פסק דין ביום 3.9.2015. בסוף פסק הדין, צוין כי "זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין האזורי בתוך 15 יום מקבלתו".

   4. בהמשך לכך, הגיש המערער ערעור לבית הדין האזורי בתל אביב (ע"ר 30316-09-15).

   5. בהחלטה מיום 20.9.2015 קבע בית הדין האזורי כי "הערעור אינו בסמכות בית הדין האזורי. התובע יפעל בהתאם לתקנות". המערער הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה, שבה הפנה להנחיית הרשמת בסוף פסק הדין. בהחלטה מיום 21.9.2015 קבע בית הדין האזורי כי "בית הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו. משכך הבקשה נדחית".

   6. אחר הדברים האלה, הגיש המערער את הערעור על פסק דינה של הרשמת לבית דין זה.