ע"ר 30077-02-15 פרץ נ' אייל שטרנברג-עורכי דין

לפני הודעת ערעור על החלטת כב' הרשמת הבכירה ארד מיום 8.2.15 במסגרתה לא מצאה כב' הרשמת להורות על העברתו של הדיון להליך של בוררות.

במסגרת הודעת הערעור טען המערער כי מקום בו במסגרת ההסכם שנחתם בין הצדדים נקבע מפורשות כי כל סכסוך יועבר להליך של בוררות, וכי זהות הבורר תקבע על ידי לשכת עורכי הדין, היה מקום לכבד הסכמה זו, תוך העברת הדיון לבוררות, ועיכוב ההליכים בבית המשפט.

במסגרת התגובה טען המשיב כי לא נפל פגם בהחלטת כב' הרשמת שעה שהמערער כופר בעצם חתימתו של אותו הסכם וזאת תוך שהוא מדגיש כי הוא קורא כל מסמך עליו הוא חותם. עוד ביקש המשיב להפנות את שימת הלב לטיעוני הערעור כמו גם מועד העלאתה של הטענה לעניין העברת ההליך לבוררות.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובתשובה, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשתו של המערער להידחות. טעמיי להלן:

הודעת הערעור הינה קצרה וכללית מאוד.

למעט טענה כללית מאוד לעניין קיומה של תניית בוררות בהסכם, לא מצא המערער להבהיר או לפרט, מדוע יש מקום כי בתיק זה ייעשה בית המשפט שימוש בסמכותו ויורה על עיכוב ההליכים לצורך קיום הליך הבוררות.

במסגרת החלטת כב' הרשמת (נשוא הבקשה זו) הבהירה כב' הרשמת הבכירה כי היא מודעת לטענתו של המערער באשר לקיומו של סעיף בוררות, אלא כי לשיטתה אין להחיל סעיף זה במקרה הפרטני של הצדדים וזאת מקום בו לא מתקיימים ביחס לכך התנאים הנקובים בהוראות הדין.

מקום בו בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, יש לנהוג זהירות קודם שתמצא ערכאת הערעור להתערב בהחלטות אשר נתנו על ידי ערכאה קודמת, יש באמור לעיל כדי לייצר קושי של ממש בקבלת עתירתו של המערער.

בנוסף, וחשוב מכך, לא מצאתי כי במקרה דנן נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת הבכירה ארד.