מרדכייב ואח' נ' שרותי ישראל צ.ב. (2007) בע"מ

1.בפנינו ערעור שהגישו התובעים, באמצעות ב"כ, על החלטתה של כבוד הרשמת ע. ריכטמן מ- 10.12.17, שלא לבטל החלטתה מ- 26.6.17 ולאשר תיקון כ"ה מטעם המשיבה, ע"י הוספת טענת התיישנות לעניין רכיב פיצויי הלנת שכר ("הרשמת" ; "ההחלטה").

טעתה כבוד הרשמת באפשרה למשיבה לתקן הגנתה כאמור, חרף הזדמנויות קודמות להעלאת הטענה ובלא שניתנה הזדמנות להגשת עמדת התובעים כמתחייב מתקנות ביה"ד" ע, תקנה 41 ותסד"א, תקנה 41 2(ג) ובנגוד לסעיף 3 לחוק ההתיישנות.

ודאי כך, משהועלתה בהגנה טענת התיישנות ספציפית לגבי רכיבי תביעה אחרים (חופשה והבראה), אך לא בהקשר להלנה.

בבקשה לתיקון ההגנה ציינה המשיבה כי הנתבעת 2 טענה להתיישנות הלנה, וגם אז לא פנתה לבקשה לתיקון ההגנה.

הנתבעת 2 נמחקה וממילא הגנתה . ניסיון להפנות להגנתה לא רלוונטי ולא קביל.

בדיון הקד"מ טענה המשיבה טענות לגופא, אך לא נטען להתיישנות, גם לא לאחר שנמחקו נתבעות 3 – 2.

לא ברורה טענת המשיבה בבקשה לפיה מדובר בענין "הרכיב הארי" של התביעה ובאותה נשימה לטעון כי "לנתבע לא יגרם כל נזק" (כך, בסעיף 13 להודעת הערעור; צ"ל : "לתובע/ים").

לא ברורה טענת המשיבה בבקשה לתיקון לפיה העלאת הטענה בשלב כה מאוחר זה "תסייע להגיע לחקר האמת וללבן את מחלוקות הצדדים".

באשר לטענת המשיבה כי מדובר בטענה משפטית להבדיל מעובדתית – כשעסקינן בטענת התיישנות אין לכך נפקות, משעפ"י דין יש להעלותה בהזדמנות הראשונה ובאופן מפורש, ולהבדיל מטענות משפטיות אחרות שניתן להסתמך עליהן בלי לפרשן (שמא צ"ל: "לפרטן")בתביעה.

כבוד הרשמת טעתה ואף חרגה מסמכותה, משניתנה החלטתה בניגוד לס' 3 לחוק ההתיישנות.

לאור האמור טענו המערערים כי טעתה כבוד הרשמת, כשבחרה לאשר את תיקון ההגנה ע"י הוספת טענת התיישנות, כשלא איפשרה להם להשיב לבקשה לתיקון וכשלא ביטלה את החלטתה.

למערערים יגרם נזק רב אם תשאר ההחלטה על תיקון ההגנה על כנה.

לפיכך, עתרו להורות על ביטול החלטת הרשמת מ- 10.12.17 "הנעתרת לבקשה לתיקון כתב ההגנה... וכן להורות כי הנתבעת 1 מושתקת מלהעלות את טענת ההתיישנות לגבי רכיב פיצויי הלנת השכר".