ע"ר 26073-09-14 גורוחובסקי נ' מרכז מסחרי גילה בירושלים בע"מ

1.בפני ערעור על החלטה שנתן כב' הרשם פוני ביום 14/08/14 בה נדחתה התנגדותה של המערערת לביצוע תביעה על סכום קצוב לתשלום חוב לדמי ניהול.

2.המערערת טוענת כי טעה כב' הרשם בהתעלמו מטענותיה על התיישנות התביעה או חלק ממנה ובהכרעתו לפיה היא זנחה את טענת הזיוף של חתימתה מהסכם ניהול משנת 2003. בנוסף נטען כי לא הוגש במסגרת התביעה חוזה המכר שנחתם בין המשיבה לצד ג', הקבלן ממנו רכשה לכאורה המשיבה את הבניין בו מצוי הנכס שבבעלות המערערת (להלן – "הקבלן"). בנסבות אלו, לא הוכחה זכותה של המשיבה לגביית דמי הניהול מהמערערת. יתירה מכך, היא רכשה נכס בבניין לפי הסכם רכישה בינה ובין הקבלן משנת 1999 לפיו היה על הצדדים לחתום על הסכם ניהול בדומה להסכם שצורף להסכם הרכישה. הסכם ניהול לא נחתם ולא ניתנו לה שירותי ניהול ע"י המשיבה ו/או הקבלן ולפיכך, טעה הרשם בדחיית ההתנגדות. בנוסף טענה המערערת כי ההוצאות לדמי הניהול כוללות הוצאות הנובעות מהפעלת שטחי המסחר של המשיבה בהן היא אינה חייבת ולא נהנתה משירותים אשר בגינן הושתו עליה הוצאות שונות שלא כדין. חשוב מכך, היא משלמת את הוצאות אחזקת הבניין לוועד הבית . לאור האמור, טעה כב' הרשם בדחיית התנגדותה.

3.המשיבה דחתה את טענות המערערת וטענה מנגד כי לא הועלתה טענת התיישנות במסגרת ההתנגדות ואילו טענת הזיוף נזנחה בסיכומיה של המערערת מה גם שהטענה נטענה בלשון רפה בהתנגדות . שכן המערערת אמרה בתצהירה כי "נראה כי חתימתי זויפה" ולא ביססה את הטענה ואף לא הכחישה את דבר חתימתה על הסכם הניהול משנת 1999, המחייב אותה בתשלום לדמי ניהול. התשלומים אותם משלמת לכאורה המערערת לוועד הבית אינם בגדר תשלום הוצאותיה של המשיבה לניהול הבניין קרי, עבור השטחים המשותפים כדוגמת הוצאות חשמל לחניונים, להסדרת לחץ מים וכיוצ"ב. הוכחו בכתב התביעה הוצאותיה לניהול הבנין ולפיכך בדין, נדחתה ההתנגדות ודין הערעור להידחות.

דיון ומסקנות:

4.המערערת טענה בסעיף 2 לתצהירה שהוגש בתמיכה להתנגדות כי התביעה התיישנה, בהפנותה לנספח ד' לכתב התביעה. המערערת לא נחקרה על טענת ההתיישנות ומעיון בנספח ד' לכתב התביעה (עמ' ראשון ועמ' אחרון בו , ללא מספור העמודים) מלמד כי קיימת הגנה לכאורה בנוגע לחוב לתקופה עובר לשבע שנים ממועד הגשת התביעה.

5.המערערת, הכחישה כי היא חתמה על הסכם ניהול משנת 2003 מבלי שמוטל עליה הנטל להוכיח את טענת הזיוף בשלב מוקדם זה של ההליך, במסגרת ההתנגדות לביצוע התביעה. בסיכומים בעל פה חזרה וטענה המערערת כי על המשיבה הנטל להוכיח את החוזה הנטען והזכויות מכוחו והוסיפה כי לא קיים חוזה מחייב ביניהן (עמ' 3 שורות 15-18).

6.הכלל הוא כי בדיון ההתנגדות לבצוע תביעה, בית המשפט לא צריך להשתכנע כי טענות המבקש בתצהירו נכונות רק כי אם עליו להניח שיש אמת בדברים מבלי להכריע בשאלת מהימנות הגרסה וטיב הראיות בדחיית בקשה מטעמים של הוכחה בלבד (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] 01/05/10; ע"א 544/81 מנחם קיהל נגד סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד ל"ו (3) 518, 524; ד' בר –אופיר, סדר דין מקוצר, הלכה פסוקה, עמ' 123).

7. בנסבות אלו, אין לומר כי אין למערערת סיכוי להוכיח את הגנתה כלל אף שאין לומר בשלב זה כי טובים סיכוייה להוכיח את הגנתה בנוגע לכל רכיבי התביעה לתשלום חוב לדמי ניהול. שכן, המערערת טענה בכלליות את טענותיה על היעדר חבות לתשלום דמי ניהול ואין להתעלם מקיומו של הסכם ניהול מחייב לכאורה עם הקבלן משנת 1999 מבלי שהודיעה על ביטולו ולאור קיומה של זכות לכאורה להעברת הניהול לצדדי ג'.

כמו כן, לא הובאו ראיות לכאורה ע"י המערערת על תשלומיה לתחזוקת הבניין על מנת להוכיח תשלום בכפל לוועד הבית של הוצאותיה של המשיבה שהוכחו לכאורה לפי המסמכים שצורפו לתביעתה. בנוסף, אין לומר כי גבוהים סיכוייה של המערערת להוכיח את טענת הזיוף שכן היא עצמה אינה סמוכה ובטוחה כי החתימה על הסכם הניהול משנת 2003 אינה חתימתה.

8. לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל ואין לנעול דלת בפני המערערת להוכיח את הגנתה גם אם היא הגנה קלושה.