ע"ר 22429-03-15

1.עניינו של המערער בחיובו של המערער, החייב בתיק הוצל"פ 01-23695-03-7 לשאת בתשלומי ריבית והפרשי הצמדה על סכום חוב הקרן ממועד מתן פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

2.ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון והבהירו את עמדתם במחלוקת.

לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות ושקלתי את הטיעונים מצאתי כי דינו של הערעור להידחות ואין להתערב בהחלטתה מיום 3.2.15 של כב' רשמת ההוצל"פ, קרן פרג'ון זיטמן.

3.אין מחלוקת כי קרן החוב שנקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי הינו 36,700 ₪, נכון ליום 7.9.92. ראה החלטה מיום 21.3.07 והחלטה מיום 17.8.07.

בהחלטות ביהמ"ש המחוזי לא נאמר מפורשות כי סכום הקרן ישא מהמועד המקורי שנקבע הפרשי הצמדה וריבית ומכאן טענתו של המערער כי לא חוייב בתוספות אלו, אינו חייב לשלמם ולמעשה מבקש לשלם רק את חוב הקרן.

עוד נטען כי רשמת ההוצל"פ אינה מוסמכת להוסיף חיובים לפסק הדין שאינם בנמצא.

4.מעצם תיקון המועד הבסיסי, במקום מועד פסה"ד (21.3.07) למועד 7.9.92 עפ"י ההחלטה מיום 17.8.07 עולה כי לו הכוונה הייתה לתשלום קרן בלבד לא הייתה כל חשיבות למועד ומכאן שמהמועד הבסיסי יש לחייב בריבית ובהפרשי הצמדה.

5.בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 קובע ביהמ"ש המחוזי את מועד תחילת החיוב בריבית והצמדה, 7.9.92 עד למועד מתן ההחלטה, 17.8.07. ממועד מתן ההחלטה שהינו "מועד הפרעון" מתווספים הפרשי הצמדה וריבית מכוח סעיף 5 (ב) לחוק.

עוד אציין כי בפסה"ד של בימ"ש השלום נפסק החיוב של הפרשי הצמדה וריבית, חיוב שלא בוטל ע"י ערכאות הערעור ועצם החיוב לא היה נשוא הערעור.

6.בהחלטה השניה של ביהמ"ש המחוזי שקיבל את בקשתה של המשיבה לתיקון מועד החיוב נאמר מפורשות שלא הייתה כל כוונה להפחית מחובו של המערער והתיקון נועד לאופן חישוב סכום הקרן והטעות נבעה מהיסח הדעת. מכאן שברור כי לא הייתה כוונה לוותר למערער על תשלום ריבית והצמדה ועצם החיוב כלל לא היה שנוי במחלוקת.