ע"ר 22130-03-16 מרבי נ' מדינת ישראל ואח'

ערעור על פסק דינו של כב' הרשם דורון חסדאי מיום 25.2.2016 (המוכתר כ"החלטה"), לפיו נמחקו שתי תביעות שהגיש המערער, מחמת העדר עילה והעדר יריבות כלפי המשיבה (ת"א 15- 04- 44772 וכן ת"א 15- 05- 54553). כך גם נדחתה בקשתו של המערער לפטור מתשלום אגרה בשתי התביעות.

עקב תקלת מזכירות לא הובא אליי התיק למתן פסק דין אלא בימים האחרונים, למרות שסיכומי התשובה של המערער הוגשו כבר ביום 26.5.2016, ומכאן העיכוב במתן פסק הדין.

לאחר שעיינתי בסיכומי המערער, בסיכומי המשיבה ובסיכומי התשובה של המערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, כנטען על ידי המשיבה.

הגם שפסק דינו של כב' הרשם מוכתר כ"החלטה", הרי שהלכה למעשה, מדובר בפסק דין לכל דבר וענין, שכן כב' הרשם מחק את תביעותיו של המערער מחמת העדר עילה והעדר יריבות, ובכך נסגר ההליך כולו (ראה ס' 38 וכן ס' 43(א) לפסק הדין). החלטה מעין זו היא פסק דין, בהיותה החלטה המסיימת את ההליך (ע"א 8727/06 יוסף גרוס נ' גבריאל דויטש (פורסם בנבו, 08.07.2007); רע"א 8747/11 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' עופר ניב ו- 5 אחרים (פורסם בנבו, 14.12.2011)).

אכן, כב' הרשם גם דחה במסגרת פסק הדין האמור את בקשתו של המערער לפטור מאגרה, אלא שהחלטה זו התמזגה ונבלעה בפסק הדין המוחק את התביעות, ומכאן שהערעור עליה צריך להעשות במסגרת הערעור על פסק הדין (השווה רע"א 9263/05 Genzyme Corporation נ' Transkaryotic Therapies.Inc (פורסם בנבו, 24.01.2006) וכן ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ (פורסם בנבו, 12.04.2015)).

ס' 96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984, קובע כי פסק דינו של רשם, דינו, לענין ערעור, כפסק דין של בית המשפט שבו הוא משמש רשם. מכאן שלצורך ערעור, פסק דינו של כב' הרשם כמוהו כפסק דין של בית המשפט המחוזי, ומכאן שהערעור עליו צריך היה להיות מוגש לבית המשפט העליון ולא לבית המשפט המחוזי.