ע"ר - 18529-05-16

לפני ערעור על החלטת הרשמת מירי שי גרינברג, מיום 2.5.16, ובה נדחתה בקשה להטיל עיקול זמני על נכס של המשיב.

1. בבסיס הבקשה מונחות הטענות הבאות:

   א.המערער הועסק אצל המנוח, שעזבונו הוא המשיב, החל מיום 1.1.76 ועד ליום 15.7.14. המערער פוטר מעבודתו עקב מצבו הבריאותי הירוד של המנוח, ביום 15.7.14, על פי מכתב פיטורים שצורף לכתב התביעה. בפועל קיבל המערער רק חלק מפיצויי הפיטורים שהוא זכאי להם, בדרך של שחרור קופת פיצויים. לפיכך, הוא עתר בתביעה לתשלום יתרת פיצויי הפיטורים וכן פדיון ימי חופשה ותמורת הודעה מוקדמת, בסך 182,219 ₪ (קרן).

    

   ב.המנוח נפטר במועד שלא פורט בתביעה, ולטענת המערער כל עזבונו הוא חלקת מקרקעין ששטחה 1,224 מ"ר, בגוש 10214, חלקה 99 (להלן- הנכס), כאשר על פי מיטב ידיעתו של המערער (כך בתצהירו) יורשתו היחידה הינה אלמנתו גב' ידידה שניידר.

   ג.על הנכס מוטלים כבר מספר עיקולים, כפי שעולה מנסח האגף לרישום והסדר מקרקעין שצורף לבקשה.

2. לטענת המערער, מכיוון שמדובר ביורשת יחידה ונכס יחיד שקיבלה בירושה ממעסיקו המנוח, ונוכח כך שיכולתו לפרוע את חובו של המעסיק המנוח מוגבלת בסכום העזבון, אי מתן הצו יכול להכביד על מימוש פסק הדין.

   ההחלטה מושא הערעור וטענות המערער

3. בהחלטתה קבעה הרשמת שי גרינברג, כי המערער לא הציג ראיה מספקת לכך שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על אפשרות ביצוע פסק הדין, שכן לא הוצגה ראיה כי מדובר בנכס יחיד ובנוסף, נסח הטאבו אינו מהווה ראיה איכותית דיה, שכן לא מצויינת בו בעלות של גב' שניידר בנכס.

4. בערעור דנן חוזר המערער על טענותיו בבקשה להטלת עיקול זמני ומוסיף כי אין ביכולתו להציג את צו הירושה או הצוואה, אשר אינם בבעלותו או בהישג ידו.

   הכרעה

5. לאחר שבחנתי את הערעור אל מול כלל החומר שבפני היננו סבורה כי דין הערעור להתקבל, עד לסכום התביעה להשלמת פיצויי הפיטורים, כפי שאפרט להלן.