ע"פ 9645-02-14 בראנס(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

השופט יעקב פרסקי:

ערעורים על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בבאר שבע, (כב' סגן הנשיא השופט עידו רוזין), במסגרתו הורשעו המערערים בביצוע עבירות רבות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") וחוק מס ערך מוסף תשל"ו – 1975, (להלן: "החוק"), (כמפורט בהכ"ד מיום 15.10.13) ודינם נגזר (כמפורט בגזה"ד מיום 24.12.13). הערעורים הינם על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

חלק ראשון: תמצית האישומים וקביעתו האופרטיבית של ביהמ"ש קמא

1.הדיון בערעורים אוחד. המערערים הינם אהרון רוני בראנס, (להלן: "המערער 1" ו/או "בראנס"), שלמה הרי עזרן, (להלן: "המערער 2" ו/או "עזרן"), ודוד שבת (להלן: "המערער 3" ו/או "שבת"). בכתב האישום, ביחד עם המערערים, הועמדו לדין חברות שונות שהורשעו, והוטל עליהם קנס בסך 10,000 ₪. חברות אלו לא ערערו על פסק הדין למעט החברות סטאר ישיר ניהול ואחזקה בע"מ ופנמור לורן מסחר והשקעות בע"מ שהיו נאשמות 6, 10 בהתאמה בתיק ביהמ"ש קמא, אשר הגישו ערעור, במסגרת ערעורו של עזרן. חברות אלו לא טענו בפועל כל טענה במסגרת הודעת הערעור כמו גם במסגרת הטיעון בעל פה. למעשה, נזנח ערעור חברות אלו ולפיכך נדחה הוא על הסף.

2.בכתב האישום שהוגש נכללו 14 פרשות שונות בהן 36 אישומים. למערערים יוחסו עבירות סחר בהיקפים נרחבים בחשבוניות פיקטיביות וניהול פנקסי חשבונות כוזבים החל משנת 2005, בעיקר מהשנים 2008 ועד 2011, הכול במטרה להתחמק או לסייע לאחרים להתחמק מתשלום מס בהיקפים של מאות מיליוני ₪. נטען כי פעילות המערערים התמקדה במכירת חשבוניות פיקטיביות לעסקים שונים תמורת עמלות, במסגרת חברות בשליטת המערערים או חברות לגביהן אין להם כל זיקה משפטית אלא שהם השתלטו עליהן, בנוסף יוחסו הוצאת חשבוניות בין החברות כמו גם ניכוי מע"מ תשומות שלא כדין בחברות שבשליטתם אם בהסתמך על חשבוניות פיקטיביות ואם באופן שרירותי שלא כנגד חשבוניות. במעשיהן כפי שנטען הביאו המערערים להעלמת מס בהיקף עצום ובכך גריעת סכומי עתק מקופת המדינה. המערערים הורשעו בעבירות נוספות כמו אי הגשת דוחות במועד וסירוב להתייצב לחקירה או למסור חומר הנהח"ש לרשויות ועוד. ביהמ"ש קמא הרשיע את המערערים ברוב העבירות שיוחסו להם.

3.העבירות בהן הורשעו המערערים הינן על החוק והפקודה. בין העבירות ניתן למנות עבירות של מסירת ידיעות כוזבות, לפי סע' 117(ב)(1) לחוק, הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות לפי סע' 117(ב)(3) לחוק, הבאת אדם אחר להתחמקות מתשלום מס לפי 117(ב1) לחוק, ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך לפי סע' 117 (ב)(5) לחוק, שימוש במרמה ותחבולה לפי סע' 117(ב)(8) לחוק. במקרים רבים, הרשעת המערערים הייתה בביצוע אותן עבירות בנסיבות מחמירות לפי סע' 117(ב2), (2) ו (3) לחוק. בנוסף, קיום פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים לפי סע' 220(4) לפקודה, שימוש במרמה עורמה ותחבולה לפי סע' 220(5) לפקודה, סירוב למסור ידיעה מסמך או פנקס לפי סע' 117(א)(3) לחוק, סירוב להתייצב לחקירה לפי סע' 117(א)(2) לחוק, מסירת ידיעה לא נכונה לפי סע' 117(א)(3) לחוק, הוצאת חשבוניות מס בלי שהיה זכאי לעשות כן לפי סע' 117(א)(5) לחוק, אי הגשת דוחות במועד לפי סע' 117(א)(6) לחוק וסע' 216(4) + 222(א) לפקודה.

4.הכרעת ביהמ"ש קמא התבססה בין היתר על עדויות עדי מדינה שהיו חשודים גם הם בביצוע העבירות נשוא האישומים. ביהמ"ש קמא דחה טענות לפגמים בכריתת הסכמי עדי המדינה או לפגמים בעדויות עדי המדינה. העדה הראשונה הייתה מנהלת החשבונות, הגברת מיכל פפו, אשר ביהמ"ש קבע כי עדותה מהימנה ובעלת משקל רב. העד השני היה ד.ר. אשר עדותו הצטיירה כבעייתית כקביעת ביהמ"ש קמא וכפי שנומק בין היתר בשל היותו עבריין בעצמו, שההסכם עמו עמד בסכנת ביטול. ביהמ"ש קמא קבע כי אמינותו מחייבת בחינה קפדנית אשר תדרוש סיוע. בית המשפט קבע כי עדותו הותירה רושם אמין ביחס לליבת האירועים וכי גרסתו הייתה בהירה ולא נסתרה. עדי המדינה השלישי והרביעי היו אלון וניני ואליהו ברט, אשר עדויותיהם נמצאו מהימנות. כך ובנוסף התבסס ביהמ"ש קמא על עדויות שני מדובבים, בכול הנוגע להרשעת שבת, המכונים בהתאמה: "שלי זיגדון", "איציק וענונו", תוך קביעה כי הינם עדים אמינים.