ע"פ 935/14 איגור אוסטרחוביץ נ' מדינת ישראל

השופט צ' זילברטל:

           ערעור על גזר דינו מיום 23.12.2013 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) בת"פ 17967-05-13, בגדרו הושתו על המערער 50 חודשי מאסר לאחר שהורשע בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

רקע

1.        המערער (יליד 1984) הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק. בכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המערער, נאמר כי בערבו של יום 26.4.2013 הגיע המערער לבית אביו ביחד עם המתלונן, חברתו של המתלונן ואחיו. במהלך ארוחת הערב, בה הוגשו משקאות אלכוהוליים, התפתח דין ודברים בין המערער לבין המתלונן, שבעקבותיו נכנסו השניים לבית האב. לאחר שהמתלונן הפציר במערער "שיירגע", שלף המערער שני סכיני מטבח שהיו חבויים מתחת לחולצתו והטיח במתלונן שלא 'יתחיל איתו'. לאחר שהמתלונן יצא מן הבית, נכנסה אליו חברתו ושוחחה עם המערער. בשלב מסוים נכנס המתלונן לבית וקרא לחברתו, או אז תקף המערער את המתלונן בסכין מטבח וגרם לו לחתכים ביד ובכתף שמאל. המתלונן פנה לברוח מהמקום, אך המערער דקר אותו שוב, דקירה עמוקה, בשכם.

           כאמור, המערער הודה בעובדות כתב האישום וביום 16.9.2013 הורשע במיוחס לו בכתב האישום.

2.        בטרם פנה לגזור את עונשו של המערער, הורה בית משפט קמא לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו. שירות המבחן, אשר טיפל בעניינו של המערער בעבר, תיאר בתסקיר את רקעו האישי והמשפחתי. בין היתר נאמר, כי עוד בהיותו נער הסתבך המערער עם רשויות החוק במספר הזדמנויות וכך גם בבגרותו. עוד נאמר, כי אף שהמערער נוטל אחריות לביצוע העבירה, הוא מייחס זאת לכך שהיה תחת השפעת אלכוהול. נאמר גם, כי המערער מתקשה להתחבר לחומרת העבירה או לגלות אמפטיה כלפי המתלונן, אף שלטענתו השניים עומדים כיום בקשר טוב ורציף. שירות המבחן הציע למערער להשתלב בתהליך גמילה, אך הלה סרב תוך שהוא שולל את האפשרות כי פיתח תלות באלכוהול. בסיכומו של התסקיר, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער ואף מצא כי נדרשת בעניינו "ענישה מוחשית" שיהיה בה כדי לחדד עבורו את הפסול שבהתנהגותו. עמדה זו באה בעקבות התרשמותו, כי המערער אינו מודע להשלכות הבעייתיות שיש לצריכת האלכוהול על התנהגותו.

3.        בבואו לגזור את דינו של המערער עמד בית משפט על כך שלמערער הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, וניכר כי הוא "אינו מפנים את חומרת התנהלותו האלימה והפוגענית, הן כלפי הרכוש והן כלפי האדם". לצד זאת, ציין בית משפט קמא כי המערער סיפר שמזה מספר חודשים הוא אינו צורך אלכוהול ואף הביע רצון להשתלב בתכנית גמילה. כן ציין בית משפט קמא את החרטה שהביע המערער ואת טענתו, כי הוא עומד כיום בקשר עם המתלונן, לאחר שזה סלח לו על מעשיו. בית משפט קמא ציין, כי אף שהוא אינו מתעלם מהנסיבות האמורות ומנסיבות חייו "הלא קלות" של המערער, הרי שלא ניתן להתעלם מעברו ומהאלימות הקשה שבה נהג במתלונן, גם לאחר שזה הפנה לו את גבו במטרה לעזוב את המקום. נאמר, כי נראה שמדובר במי ש"מאבד כליל את יכולת הבחינה ושיקול הדעת כשהוא נתון להשפעת המשקאות המשכרים". בית משפט קמא ציין, כי בתי המשפט אימצו גישה מחמירה כלפי עבירות אלימות מהסוג שבה הורשע המערער, שלפיה יש להטיל עונש הולם על "מי שחוטא במעשים כאלה". בית משפט קמא אימץ את מתחם הענישה שהציעה המשיבה בעניינו של המערער: בין 3.5 ל-5 שנות מאסר בפועל. לאחר כל זאת, העמיד בית משפט קמא את עונשו של המערער על 50 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) וכן גזר עליו 18 חודשי מאסר מותנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, ו-12 חודשי מאסר מותנים שלא יעבור עבירה דומה מסוג עוון, והכל למשך 3 שנים מיום שחרורו. בית משפט קמא הוסיף וחייב את המערער בתשלום פיצוי "לא גבוה" למתלונן, בסך 15,000 ש"ח, וזאת בהתחשב במצבו הכלכלי ובטענותיו כי כיום מערכת היחסים בינו לבין המתלונן סבירה וטובה.

           הערעור דנא מופנה כלפי חומרת עונש המאסר שהוטל על המערער.

הערעור והדיון בו