ע"פ 9079/16 מ.מ. נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1.     לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' טובי) בת"פ 13036-05-16, מיום 17.11.2016, במסגרתו הושת על המערער עונש של 20 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של שוד או כל עבירת אלימות אחרת מסוג פשע; ופיצוי למתלונן בסך של 2,000 ש"ח.

רקע והליכים

2.     המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירת שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 22.1.2016 בסמוך לשעה 01:26 הגיע המערער לחנות נוחות בתחנת דלק בחיפה כשהוא מצויד בתיק שחור ובו אקדח צעצוע. המערער ניגש למתלונן, אשר שהה בחנות בגפו וישב בסמוך לקופה. המערער הניח את תיקו על הדלפק והראה למתלונן את אקדח הצעצוע, באומרו כי אינו רוצה לדבר הרבה. בהמשך הורה המערער למתלונן למסור לידיו את מכשיר הטלפון הנייד שברשותו. לאחר שהאחרון סירב, נטל המערער את הטלפון הנייד תוך שציין כי הוא עושה כן כדי שהמתלונן לא יזעיק עזרה. בהמשך, הורה המערער למתלונן לתת לו את הכסף שנמצא בקופה. לאחר שנוכח המערער כי בקופה יש מטבעות בלבד, הוא דרש מהמתלונן לתת לו שטרות כסף מכיסו. האחרון עשה כן ונתן למערער שטרות כסף מזומן בסך של 1,400 ש"ח. לאחר מכן, הורה המערער למתלונן לכבות את מצלמות האבטחה. המערער פנה ללכת, אך חזר מיד לכיוון המתלונן ואמר לו באופן מאיים "לא ראית אותי ולא ראיתי אותך, לא להתקשר לאף אחד והכל יהיה בסדר". לאחר שדרש מהמתלונן להתרחק לאחור מהדלפק, נמלט המערער מהחנות כשברשותו השלל שנגנב. לבסוף השליך המערער את אקדח הצעצוע באתר בנייה, וכן ניפץ את מסך הטלפון הנייד ונפטר מהמכשיר במגרש חניה סמוך.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

3.     בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה ועל הנסיבות הקשורות בביצועה. אשר לערכים המוגנים שנפגעו, ציין בית המשפט המחוזי את שלמות גופו ורכושו של האדם, בהדגישו את חומרתן של עבירות השוד ככלל ובפרט אלו המבוצעות כלפי עובדי לילה. אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, עמד בית המשפט המחוזי על התכנון המוקדם לעבירה, אשר כלל הצטיידות באקדח צעצוע ובתיק שנועד לאחסונו. כן מצא בית המשפט המחוזי כי ביצוע העבירה אופיין בתחכום וכלל צעדים שנועדו למנוע את תפיסת המערער, בהן נטילת הטלפון הנייד של המתלונן על מנת שלא יזעיק עזרה; מתן הוראה למתלונן לכבות את מצלמות האבטחה; ואזהרת המתלונן טרם עזיבת החנות לבל ידווח לאיש על שהתרחש, פן יבולע לו. כן התייחס בית המשפט המחוזי לכך שהרכוש שנשדד טרם הוחזר למתלונן. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי עבירות מהסוג שביצע המערער עלולות בנקל להסלים לכדי אלימות ואף להוביל לקיפוח חיים, וכי למרבה המזל, נחסכה תוצאה קשה זו במקרה דנן הודות להיענותו של המתלונן לדרישותיו של המערער. על יסוד האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה ההולם עומד על 36-18 חודשי מאסר בפועל.

4.     לאחר מכן, קבע בית המשפט המחוזי את העונש המתאים למערער בתוך מתחם הענישה. כשיקולים לקולה, מנה בית המשפט המחוזי את הודאתו של המערער במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, שחסכה זמן שיפוטי ואשר מגלמת נטילת אחריות על מעשיו; את החרטה שהביע על מעשיו; את פרק הזמן שבו שהה במעצר, ולאחר מכן בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא; ואת נסיבותיו האישיות, בהן פטירת אחיו זמן קצר בטרם לביצוע העבירה. בית המשפט המחוזי מצא כי עברו הפלילי של המערער אינו מכביד, חרף עבירת רכוש קודמת בה הורשע, וזאת משום שהמערער לא הסתבך בעבירות נוספות מאז הרשעתו זו בשנת 2003. בעוד שבית המשפט המחוזי הביא בחשבון את מצבו הנפשי של המערער, נקבע כי אין בו כדי להוות נסיבה חריגה באופן קיצוני המצדיקה לפי הפסיקה סטייה ממתחם הענישה ההולם משיקולי צדק. קביעה זו נסמכה על חוות דעת פסיכיאטרית אשר נערכה במסגרת תיק זה, בה צוין כי המערער אובחן אמנם בעבר כלוקה בסכיזופרניה, ואולם בעקבות טיפול תרופתי ומעקב מרפאתי מצבו התאזן. נכון למועד חוות הדעת היה המערער ללא טיפול או מעקב פסיכיאטרי מזה מספר שנים. בבדיקות שנערכו למערער במסגרת הליך המעצר בעקבות העבירה דנן נקבע כי הוא מסוגל להבחין בין טוב לבין רע ובין מותר לבין אסור, וכי הוא כשיר לעמוד לדין. כמו כן, לא מצא בית המשפט המחוזי לקבל את המלצת שירות המבחן להטיל על המערער עבודות שירות חלף עונש המאסר בפועל. על יסוד האמור, נקבע עונשו של המערער כפי שפורט בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 6.12.2016 קיבל בית משפט זה (השופטת ע' ברון) את בקשת המערער לעכב את ריצוי עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור זה.

טענות הצדדים בערעור