ע"פ 8970/15

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ד' מרשק מרום) בת"פ 25386-08-14 מיום 11.11.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 60 חודשי מאסר בפועל; והופעלו עונשי מאסר על תנאי שהושתו על המערער בהרשעות קודמות, בחופף ובמצטבר, כך שסך עונש המאסר שלו יעמוד על 75 חודשים. בנוסף הושתו על המערער, בין היתר, עונשי מאסר על תנאי; עונש פסילה מצטבר של 3 שנים מיום שחרורו; תשלום פיצויים בסך 24,000 ש"ח; וחילוט של רכב.

רקע והליכים

2. המערער הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:חוק העונשין); הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; התנגדות בכוח למעצר, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969; נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) בצירוף סעיף 62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; תקיפת שוטר, לפי סעיף 273 לחוק העונשין; ריבוי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; וריבוי עבירות של גרימת נזק לרכוש ולאדם בנהיגה בקלות ראש ובלא זהירות, לפי סעיף 21(ג) בצירוף סעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה.

3. על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.8.2014 נהג המערער ברכבו ללא רישיון נהיגה, בעודו בפסילה, והסיע 4 פלסטינים תושבי האזור ששהו ונכנסו לישראל שלא כדין. ניידת משטרתית סמויה, שתפקידה היה לאכוף עבריינות של הסעת שוהים בלתי חוקיים, הייתה במקום והבחינה ברכב. בעת שהרכב עצר ברמזור, הורו השוטרים למערער לעצור בצד הדרך, על ידי קריאה במערכת הכריזה שבניידת, ועל ידי אחד השוטרים (להלן: רועי), שירד מרכב המשטרה חבוש בכובע משטרתי מזהה וצעד לכיוון רכבו של המערער. בתגובה, ניסה המערער לברוח באמצעות רכבו, משהבחין בכך רועי, רכן אל תוך הרכב הבורח וניסה למנוע ממנו לעשות כן. מיד לאחר מכן, האיץ המערער את נסיעת הרכב, בעודו נוסע נגד כיוון התנועה, כאשר רועי נותר עם פלג גופו העליון בתוך הרכב ופלג גופו התחתון מחוצה לו, אוחז בחגורת הבטיחות ומנסה לגרום למערער לעצור את רכבו. בשלב מסוים ניתקה חגורת הבטיחות, וכך נשמט פלג גופו העליון של רועי לאחור אל מחוץ לרכב, עד שלבסוף שחרר אחיזתו ונשמט על הכביש. השוטר האחר אסף את רועי אל תוך רכב המשטרה, והשניים המשיכו במרדף אחר רכבו של המערער, אשר האיץ את נסיעתו נגד כיוון התנועה במהירות גבוהה. בהגיעו לצומת מסוים ניסה המערער לחזור לנתיב הנסיעה החוקי, אך איבד את השליטה על הרכב והתנגש בשלושה כלי רכב וביושבים בהם. בשלב זה יצא מהרכב ונמלט בריצה עד שנתפס על ידי השוטרים. כתוצאה מכך, נגרמו חבלות שונות לנוסעי הרכבים בהם התנגש המערער וכן לשוטר רועי, והם פונו לטיפול רפואי בבית חולים.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

4. בגזר הדין, עמד בית המשפט המחוזי על הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, על הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ועל מדיניות הענישה הנהוגה. אשרלערכים המוגנים שנפגעו, ציין בית המשפט את הסיכון למשתמשים בדרך, ואת ערעור תחושת ביטחון הציבור עקב הפגיעה בנפש וברכוש והפגיעה כלפי שוטר כאוכף שלטון החוק. אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ציין בית המשפט כי מדובר בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ברף חומרה גבוה ביותר; בית המשפט התייחס לעובדה שהאירוע החל בנהיגה לא מורשית, המשיך בהתנהגות "משולחת רסן" במהלך נסיון הבריחה מהשוטרים, התנהגות שכללה נהיגה במהירות של 160 קמ"ש בניגוד לכיוון התנועה, ואף הביאה לפגיעה בשלושת הרכבים והאזרחים שנקלעו לאירוע. עוד לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, עמד בית המשפט על ניסיון ההימלטות הרגלית שביצע המערער עד שנתפס ואת העובדה שנגרמו חבלות ממשיות שדרשו טיפול רפואי. בנוגע למדיניות הענישה הנוהגת, עמד בית המשפט על הצורך להחמיר בענישה בעבירות מסוג זה, ועל פסקי דין שנסיבותיהם דומות. על סמך הדברים האלה, קבע בית המשפט המחוזי את מתחם הענישה ההולם בין 3 ל-6 שנות מאסר.

5. אשר לעונש המתאים למערער בתוך מתחם הענישה, התייחס בית המשפט המחוזי לנסיבותיו האישיות של המערער ובהן מצבו הבריאותי והנפשי; להודאתו, אך בבד בבד לכך שהוא אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו ונוטה למזערם, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן; להיותו רצידיביסט, בעל עבר פלילי מכביד שעונשי מאסר על תנאי ומאסר בפועל לא הניאו אותו מפעילות עבריינית, וכי חלה הסלמה בפעילותו הפלילית; ולהערכת שירות המבחן לפיה הסיכון להישנות התנהלות אלימה גבוה, לגביה ציין בית המשפט כי הערכה זו מבוססת בנסיבות. לפיכך, בית המשפט קבע כי העונש המתאים למערער נמצא בחלקו העליון של מתחם הענישה, בצירוף הפעלת העונשים המותנים – כפי שפורט בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים