ע"פ 8775-07-16 מפעלי ברודני בע"מ ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה צפון נצרת עילית

בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת דלית שרון- גרין) מיום 4.7.16 (להלן: ההחלטה) וזאת עד להכרעה בערעור אשר הוגש על ההחלטה.

ביום 16.3.2015 הורשעו המבקשים, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות אשר יוחסו להם בכתב אישום שעניינו בנייה ושימוש ללא היתר כדין במתחם המשמש כאולם אירועים בנצרת עילית (תו"ב 2939-02-12).

בגזר הדין שניתן באותו יום, הוטלו על המבקשים, בין היתר, "צו הפסקת שימוש, צו התאמה להיתר וצו סגירה לבניה בלתי חוקית ולהפעלת העסק ללא היתר" (להלן: הצווים).

נקבע בגזר הדין, כי הצווים ייכנסו לתוקפם ביום 15.12.2015, אלא אם יאחזו המבקשים במועד זה בהיתר כדין. מאז, הוארך תוקף הצווים על ידי בית המשפט קמא פעמיים, כאשר בהחלטה נשוא הערעור נדונה ונדחתה בקשתם השלישית במספר של המבקשים להארכת מועד ביצוע הצווים - ומכאן הערעור.

כידוע, עיכוב ביצוע העונש מהווה חריג, אשר הצדקתו במקרים המתאימים מבוססת על עריכת איזון בין האינטרס הציבורי באכיפה יעילה של הדין הפלילי, לבין מניעת פגיעה בלתי הפיכה במבקש (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 282).

המבקשים טוענים כי במקרה דנן מתקיימים שני טעמים המצדיקים את עיכוב ביצוע ההחלטה (בקשה שמשמעותה עיכוב ביצוע הצווים): האחד - הינו סיכויי הערעור, שלטענתם הינם טובים מאד; השני - הינו "מאזן הנוחות" הנוטה, לטענת המבקשים, לטובתם, שכן אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה ובסופו של יום יתקבל הערעור, לא תהא אפשרות להשיב את המצב לקדמותו "שכן משמעות ביצוע הצווים היא סגירה ואטימה של שטחים נרחבים באולם ובמקרה כזה כל השקעת המבקשים תרד לטמיון".

באשר לסיכויי הערעור - בחינה לכאורית בלבד של משקל הטענות בערעור, לצורך הדיון בבקשה דנן, מעלה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. החלטת בית המשפט קמא ולפיה נדחתה בקשתם השלישית במספר של המבקשים להארכת מועד ביצוע הצווים, הינה החלטה מנומקת כדבעי ומבוססת על מספר אדנים שבדין, אשר הצדיקו שלא להאריך שוב את ביצוע הצווים, מעבר לאורכות שכבר ניתנו למבקשים, על מנת לאפשר להם להשיג את ההיתר המיוחל:

ראשית, עמד בית המשפט קמא על העובדה שהמשיבים הודיעו כבר בבקשה הראשונה, אשר הוגשה ביום 15.12.2015, כי הם "נמצאים בישורת האחרונה לקבלת ההיתרים", אלא שבהמשך נדרשה ארכה שנייה וגם בחלוף הארכה השנייה נמצא כי טרם נמצאו פתרונות הולמים, ריאליים ומעשיים לבעיית השטחים וכנגזרת ממנה לבעיית החנייה, שבעטיין לא ניתן עד כה היתר למבקשים.

עוד נקבע בהחלטה, תוך עמידה על הסתירות שעלו בגרסת המבקש מס' 4 בעניין, כי נבנו בחצר האולם, ללא היתר, משטחי עץ וגגות, בלא שמבנים אלה הופיעו בתכניות האחרונות שהוגשו למשיבה, אף שהיו קיימים בפועל בעת הגשתן. מכך למד בית המשפט קמא, ולכאורה בצדק, כי המבקשים אינם פועלים להסדרת עניינם בידיים נקיות וכי תוך כדי הדיון בבקשתם להארכת תוקף הצווים שניתנו לפני למעלה משנה, הם מקימים מבנים שלא על פי היתר.