ע"פ 8720/14 ד' ו' נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 20.11.2014 בת"פ 34605-12-12 (כב' השופטת ט' חיימוביץ) במסגרתו הושתו על המערער 14 חודשי מאסר (בניכוי ימי מעצרו), מאסר מותנה ופיצוי המתלונן בסך 5,000 ש"ח. זאת

לאחר שהורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון (שלא כלל הסכמה לעניין העונש), בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק.

2. לפי כתב האישום המתוקן, בעת שהגיע המערער לדירה בה הוא מתגורר עם אשתו (להלן: המתלוננת) ושבעת ילדיהם הקטינים, נקש בדלת וביקש מהמתלוננת לפתוח אותה. המתלוננת התמהמהה בפתיחת הדלת והדבר עורר את חשדו של המערער. כעבור כרבע שעה פתחה המתלוננת את דלת הדירה והמערער נכנס לדירה. לאחר שהעביר לבקשת המתלוננת, חלק מילדיהם שנרדמו זה מכבר לחדרים אחרים בדירה, נכנס המערער למטבח והבחין באדם זר המתחבא בין התנור לבין קיר המטבח. מיד כשראה זאת נטל המערער סכין שהייתה מונחת על השיש במטבח ודקר באמצעותה את אותו אדם דקירה אחת מאחור באזור חזה תחתון שמאלי בעוד האחרון מתחבא. בסמוך לאחר מכן הסתובב האדם והמערער זיהה אותו כשכן ד.מ. המתגורר בדירה אחרת באותו בניין (להלן: המתלונן). לאחר מכן נכנסה המתלוננת למטבח. המתלונן הוציא את הסכין מידו של המערער והשליכה מהחלון. המערער החל לקלל את המתלוננת ותקף אותה בכך שסטר לה ודחף אותה. לאחר מכן סייע המערער למתלונן להגיע לדירתו, שם שהו בני משפחתו של המתלונן.

המתלונן פנה לחדר מיון בבית החולים הסמוך ושם הוחלט על ביצוע ניתוח דחוף בו נמצא דם בחלל הבטן עם קרע באזור המעי הדק. לאחר הניתוח אושפז המתלונן בבית החולים.

3. המערער הופנה על ידי בית המשפט המחוזי לשירות המבחן והוגשו בעניינו מספר תסקירים, מהם עולה – בין היתר – כי: מדובר באדם שהיה באותה עת בן כ-47; בעל עבר נקי; המערער לקח אחריות למעשיו והביע צער על תגובתו האימפולסיבית והקיצונית כלפי המתלונן; המערער סובל מבעיית הימורים ומבזבז משכורתו על משחקי קלפים, למרות מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו.

           בית המשפט המחוזי הפנה את המערער לקהילה טיפולית סגורה לטיפול בהתמכרויות בה שהה תשעה חודשים בתנאי פנימייה וחצי שנה נוספת בדירת מעבר. לפי שירות המבחן, בתום הליך השיקום הארוך – במהלכו שמר המערער על כללי הקהילה ועבר הליך משמעותי – פיתח המערער "מודעות להבנת הדפוסים המכשילים, וקיבל כלים להתמודדות תקינה במצבי קונפליקט ומשבר, ללא צורך בהימורים". להערכת השירות עקב כך פחתה מסוכנותו של המערער. השירות המליץ על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, משולב בצו מבחן במהלכו ימשיך בתוכנית הטיפול.

           בית המשפט המחוזי הפנה את המערער לממונה על עבודות שירות לשם קבלת חוות דעתו, מבלי שיהיה בכך משום הבעת עמדה של בית המשפט לגבי העונש ההולם. מחוות דעת הממונה עלה כי המערער נמצא כשיר לריצוי עונש המאסר שיושת עליו בעבודות שירות.

4. בטיעוניו לעונש עתר בא כוח המאשימה להשית על המערער עונש מאסר בפועל וטען למתחם ענישה הולם שנע בין שלוש לחמש שנות מאסר. הוטעם כי יש להשית עונשים חמורים על מנת שניתן יהיה להילחם בתת-תרבות הסכין ולהגן על שלום הציבור. נטען, כי המערער לא קיבל אחריות למעשיו ולא הביע חרטה גם לאחר שעבר הליך שיקומי ארוך.

           בטיעוניה לעונש עתרה באת כוח המערער לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. נטען כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר בעבודות שירות לבין שנה וחצי מאסר בפועל. צויין כי האירוע התרחש לפני כשנתיים, בהם היה המערער נתון במעצר (כחודש) ולאחר מכן במעצר בית ובקהילה טיפולית.

5. לאחר שבחן את הערכים החברתיים שנפגעו ממעשי המערער, את מידת הפגיעה בערך המוגן של שלמות הגוף והבטחון האישי, את מדיניות הענישה הנוהגת ואת נסיבות האירוע, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם נע בין 16 ל-30 חודשי מאסר, והשית על המערער את העונשים שפורטו לעיל.

6. בערעורו טוען המערער – באמצעות באות כוחו, עורכות הדין נורית שני וליאורה גלאובך – כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל לעובדה שמדובר באירוע שנסיבותיו חריגות. הוטעם כי נוכחותו של המתלונן שהתחבא במטבח דירתו של המערער משך זמן לא מבוטל הפתיעה את המערער וגרמה לו למצוקה ואיבוד שליטה. צויין כי הסכין בה עשה המערער שימוש היתה מונחת על השיש במטבח דרך קבע, והמערער לא פעל בשום דרך להשיגה או להביאה. הודגש כי המערער לא כיוון ולא יכול היה לכוון את מקום פגיעת הסכין, בשל האופן בו התחבא המתלונן בין המקרר לקיר, ומכאן שלא ניסה לגרום למתלונן לחבלה חמורה דווקא. עוד נטען כי תקיפת המתלוננת היתה חלק מאותו אירוע.