ע"פ 8622-14, 8751-14 ג'רבי נ' מדינת ישראל

השופט צ' זילברטל:

           ערעורים על גזר דינו מיום 5.11.2014 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 5839-12-13 (כב' סגן הנשיאה ג' קרא), בגדרו נגזרו על המערער בע"פ 8622/14 (להלן: המערער; המשיבה בערעור זה והמערערת בע"פ 8751/14 תכונה להלן: המדינה) העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; שמונה חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; פיצוי לשני נפגעי העבירה – האחד בסכום של 25,000 ש"ח והשני בסכום של 8,000 ש"ח; קנס בסך 3,000 ש"ח.

רקע

1. המערער הורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק.

           על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער, בליל 23.11.2013 שהה המערער במועדון לילה בתל-אביב, בו בילה באותה העת גם הקטין י.י. (להלן: המתלונן) יחד עם חברים נוספים, וביניהם א.מ. ו-ש.מ.. סמוך לשעה 03:00 ניסה המערער לנשק את המתלונן, כאשר זה האחרון הדף את המערער ממנו. בתגובה, איימו המערער ואדם נוסף שהיה עמו על המתלונן כי יכו אותו. המתלונן קרא לחבריו לעזרה, ו-א.מ. אשר הגיע למקום ניסה להרגיע את הרוחות. סמוך לאחר מכן, נטל המערער בקבוק וודקה מזכוכית וניפץ אותו על לחיו השמאלית של א.מ.. בהמשך, פצע המערער את המתלונן בצווארו עם שבר הבקבוק שנותר בידו. מיד לאחר מכן ניסה המערער לבעוט במתלונן, אך פגע בכף ידו הימנית של ש.מ. שנכח בקרבת מקום. בעקבות מעשיו של המערער אושפז המתלונן למשך יממה בבית החולים, כאשר בין היתר נגרמו לו חתכים עמוקים בלחיו השמאלית, וחתך עמוק בצווארו – בעקבותיהם נזקק לתפרים. ל-א.מ. נגרם חתך בלחי שמאל בעקבותיו נזקק לתפרים, ול-ש.מ. חבלה בידו הימנית. יצוין, כי הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, והצדדים טענו לכך באופן חופשי.

2. בטרם נגזר עונשו של המערער הוגש לבית המשפט תסקיר בעניינו. מהתסקיר עלה כי המערער, יליד 1992, מתגורר בבית הוריו ועובד כאחראי משמרת בפיצרייה, וזאת לאחר שסיים 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא בתפקיד של נהג. צוין, כי בעברו נדון בבית משפט לנוער, ללא הרשעה. עוד צוין, כי המערער נטל אחריות חלקית על מעשיו, וטען כי ביצע את המיוחס לו משום שחש מאוים לאחר שהותקף על-ידי המתלונן וחבריו. בצד זאת, ביטא חרטה על התפרצותו ועל הנזקים שגרם. שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר אשר מגלה יכולות תפקודיות תקינות, אך עם זאת עשוי להגיב באימפולסיביות במצבים קיצוניים, תוך קושי בויסות דחפיו. כמו כן, הוערך כי ההליך המשפטי מהווה עבורו גורם מרתיע ומציב גבול. בשקלול הנסיבות התרשם שירות המבחן כי נשקפת מהמערער רמת סיכון נמוכה להישנות התנהלות אלימה. בסיכומם של דברים הומלץ על העדפת הפן השיקומי בעניינו של המערער – חיובו בצו מבחן למשך שנה בצד עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

           כן הוגש לבית המשפט תסקיר נפגע עבירה בעניינו של המתלונן, ממנו עלה כי בעקבות המקרה הוא עדיין סובל מפגיעות פיזיות שונות המשפיעות על תפקודו היומיומי ומצריכות המשך מעקב וטיפול רפואי, כאשר פגיעות אלו אף הובילו לשינוי התפקיד הצבאי הקרבי אליו היה מיועד עובר לפציעתו, לאחר שגרמו להורדת הפרופיל של המתלונן. עורכת התסקיר התרשמה כי בעקבות האירוע סובל המתלונן מתופעות פוסט-טראומטיות במידה הדורשת טיפול נפשי. כמו כן סובל המתלונן, בין היתר, מפגיעה אסתטית בעקבות הצלקות הבולטות שבפניו, הגורמת לו לחוסר נוחות ולפגיעה בדימויו העצמי.

3. ביום 5.11.2014 נגזר דינו של המערער. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינו, עמד בית המשפט על הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המערער – שלמות גופו ובטחונו האישי של אדם. צוין, כי הנזק שנגרם למתלונן ול-א.מ., כפי שנלמד מתיעוד פציעותיהם ומתסקיר נפגע העבירה שנערך בעניינו של המתלונן, הוא קשה – כאשר מעשיו של המערער היו עלולים להביא לתוצאות חמורות בהרבה ואף מסכנות חיים. בצד זאת צוין, כי אין מדובר במעשה שתוכנן בקפידה, כי אם בהתנהלות אימפולסיבית ואלימה שלא אפיינה את מהלך חייו של המערער עד לאותו אירוע. בתוך כך דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה מעשיו היוו תגובה לתקיפתו על-ידי המתלונן וחבריו, שכן הדברים אינם מבוססים ועומדים בסתירה לעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה. נוכח האמור ובהסתמך על העונשים שנקבעו בפסיקה בנסיבות דומות נפסק, כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער נע בין 24 ל-36 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הבהיר כי לא מצא לחרוג ממתחם זה משיקולי שיקום, בין היתר, בהתחשב באחריות החלקית שהמערער קיבל על עצמו, כעולה מתסקיר המבחן, ובכך שבעבר היה מעורב בפלילים וביצע שירות לתועלת הציבור מבלי שהורשע – דבר שלא הרתיע אותו מלבצע את המעשים דנן.

           בבואו לגזור את עונשו של המערער בתוככי המתחם זקף בית המשפט לזכותו של המערער, בין היתר, את הודייתו במעשים שהובילה לחסכון בזמן שיפוטי; את ההמלצות שהוגשו בענייננו; ואת התרשמותו החיובית של שירות המבחן מנכונותו להשתקם. עוד צוין, כי מדובר בצעיר שזה לו מאסרו הראשון, כאשר עונשו צפוי לפגוע בו ובמשפחתו, המצויה במצוקה כלכלית, באופן משמעותי. בנסיבות העניין נקבע, כי יש לגזור על המערער עונש המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה. לפיכך גזר בית המשפט על המערער את העונשים המפורטים לעיל.