ע"פ 8598/14 אריאל אלמליח נ' מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

           ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע) שבמסגרתו הושתו על המערער – שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של סיוע לחטיפה – 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו; 15 חודשי מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין; ופיצוי כספי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח.

תמצית העובדות וההליכים

1. בכתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון יוחסה למערער עבירה של סיוע לחטיפה. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 6.10.2013, הסיע המערער אחד מוחמד סריס (להלן: מוחמד) לדירתו של אחר, שעה שבדירה שהתה חברתו של מוחמד (להלן: המתלוננת). כשהגיעו אל המקום נותר המערער ברכב בזמן שמוחמד עלה אל הדירה, נכנס, והחל לצעוק על המתלוננת שתבוא עמו. משסירבה לעשות כן, אחז בה בחוזקה במותניה והוציאה מהדירה בכוח, תוך שהיא נאבקת בו ומסרבת להתלוות אליו. מוחמד הצליח להביא את המתלוננת עד לפתח הרכב ודחף אותה לתוכו בכוח. המערער, שהמתין בינתיים ברכב, נענה להוראתו של מוחמד והסיע את השניים אל עבר שטח פתוח. במהלך הנסיעה השתוללה המתלוננת והתחננה לפני המערער כי יעצור את הרכב שכן "הוא יודע מה יעשה לה מוחמד". בשלב מסוים הכה מוחמד את המתלוננת באגרוף בעינה, אשר גרם לה לשטף דם. חרף זאת המשיך המערער בנסיעתו. כשהגיעו למחוז חפצם ציית המערער לבקשתו של מוחמד והותיר אותו ואת המתלוננת לבדם. לאחר שעזב המערער את המקום, מוחמד הכה את המתלוננת נמרצות וגרם לה לשטפי דם ולחבלות רבות בגופה.

           להשלמת התמונה יצוין כי מוחמד הועמד לדין במסגרת כתב אישום נפרד. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי) הרשיע אותו על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בחטיפה לפי סעיפים 369 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל.

2. ביום 16.1.2014 הורשע המערער על פי הודאתו (כב' השופטת ד' סלע) בסיוע לחטיפה לפי סעיפים 369 ו-31 לחוק העונשין. בטרם נגזר דינו של המערער הוגשו לבית המשפט קמא תסקיר מבחן ושני תסקירים משלימים בעניינו של המערער. מהתסקירים עולה כי למערער, שהיה בן 22 בעת ביצוע העבירה, אין עבר פלילי. נסיבות חייו והרקע המשפחתי של המערער קשים מאוד. חרף זאת הצליח המערער להשלים 10 שנות לימוד ו-9 חודשי שירות צבאי שממנו שוחרר בגלל מצבו הרפואי. מאז שחרורו מצה"ל מתפרנס המערער מעבודות מזדמנות ומסייע בפרנסת משפחתו. עוד עולה מהתסקירים כי במהלך גיבושם, שנמשך כמה חודשים, ניתנו למערער שתי הזדמנויות להשתלב במסגרת טיפולית של שירות המבחן, אך הלה לא שיתף פעולה באופן מלא עם הטיפול ולא התייצב לבדיקת סמים שהיא תנאי הכרחי להשתתפות בו. הוסף כי התנהלותו של המערער מעידה על חוסר בשלות רגשית והיעדרם של כוחות הנפש הדרושים להשלמת התהליך הטיפולי. בסופו של דבר נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, והמליץ על השתת עונש מאסר בפועל.

3. בית המשפט עמד על חומרת מעשיו של המערער שסייע לחטיפתה של המתלוננת ובכך פגע בחירותה, בכבודה, בבריאותה ובביטחונה האישי. בית המשפט הדגיש את נכונותו של המערער לסייע למוחמד ואת התעלמותו מתחינותיה החוזרות ונשנות של המערערת לעצור את הרכב. כל זאת, חרף היכרותו את מערכת היחסים האלימה השוררת בין מוחמד לבין המתלוננת, ולאחר שנוכח באלימותו של מוחמד כלפיה הן בעת הכנסתה בכוח לרכב, הן בעת שהכה את המתלוננת באגרוף בעינה. בית המשפט דחה את טענת המערער כי חש מאוים על ידי מוחמד והדגיש כי אף לאחר שעזב את השניים בשטח הפתוח נמנע מלהזעיק עזרה או לפנות למשטרה. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה ההולם למעשיו של המערער נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל.

4. בבואו לגזור את עונשו של המערער בתוך מתחם הענישה שקבע שקל בית המשפט לקולה את גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירה ואת היעדרו של עבר פלילי; את הודאתו המידית במשטרה ואת שיתוף הפעולה עם חוקריו; את הודאתו במסגרת הסדר הטיעון, שחסכה הן את הצורך בניהול הוכחות הן את ההכרח להעיד את המתלוננת, ואף גרמה למוחמד להודות במעשיו בהליך שהתנהל נגדו; את האחריות שנטל על עצמו ואת החרטה שהביע; את נסיבות חייו הקשות; ואת ההמלצות החיוביות שהתקבלו ממכריו וממעסיקיו של המערער. לחובת המערער נזקפו בעיקר היעדר שיתוף הפעולה המספק עם שירות המבחן וההמלצה השלילית שניתנה בעניינו. בית המשפט התרשם כי המערער לא גילה חרטה אמיתית על מעשיו או אמפטיה כלפי המתלוננת.