ע"פ 8217-08-14 חמורי נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' פולוק) שניתן בת"פ 55159-06-12 (הכרעת דין מיום 9.6.14, גזר דין מיום 23.6.14).

נגד המערער הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של ניסיון גניבת רכב והחזקת כלי פריצה. על פי כתב האישום, ביום 28.5.12 בשעה 01.00 או בסמוך לכך, ניסה המערער יחד עם אחֵר לגנוב רכב מסוג פולקסוואגן. באותן נסיבות התפרצו המערער והאחר אל הרכב, לאחר ניפוץ חלון הדלת הקדמית שמאלית של הרכב, נכנסו לרכב, שברו את חובק ההגה וידית המחוונים וחיבלו במערכת הסוויץ. בהמשך, הבחין שכן מחלון ביתו במעשיהם של המערער והאחר וניגש אליהם. בהגיעו לרכב פנה השכן אל המערער והאחר ושאל לפשר מעשיהם. או אז ניסו השניים לתקוף את השכן, ואולם השכן התגונן וחבט במערער שנמלט מהמקום. האחר נתפס בתוך הרכב על ידי השכן ובנו שנחלץ לסייע לו.

המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום ובית משפט קמא קיים הליך הוכחות שבסיומו הרשיע את המערער בעבירה של ניסיון גניבת רכב וזיכה אותו מעבירה של החזקת כלי פריצה.

לאחר שהצדדים טענו לעונש, גזר בית משפט קמא על המערער עונש של תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי תקופת מעצרו), וכן מאסר מותנה.

יצוין, כי עניינו של השותף למעשה העבירה נדון בנפרד (בת"פ 1302-06-12). השותף הורשע על פי הודאתו, בעבירות של ניסיון גניבת רכב והחזקת כלי פריצה. בית משפט השלום גזר עליו עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר מותנה. בנוסף, בית משפט השלום הורה על הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, כך שירוצה בחופף לעונש שהוטל עליו בגין האירוע מושא דיוננו. ערעור המשיבה על קולת העונש התקבל בחלקו, ובית משפט זה (במסגרת עפ"ג 22383-04-13) החמיר בעונשו של השותף וקבע, כי רק מחצית מתקופת המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד לחובתו של השותף תופעל בחופף, ולא כולה. משמעות הדבר היא שבסך הכל תקופת המאסר שהוטלה על השותף עמדה על 12 חודשים.

במסגרת הערעור שהגיש, ביקש תחילה ב"כ המערער להשיג הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. ואולם, לאחר שב"כ המשיבה טענה בפתח הדיון כי טביעת האצבע של המערער נמצאה בתוך המכונית ולא מחוץ לה כפי שנקבע בהכרעת הדין, והפנתה לראיות התומכות בטענתה זו, חזר בו ב"כ המערער מהערעור על הכרעת הדין, כך שנותר לפנינו ערעור על גזר הדין בלבד. בעניין זה טוען ב"כ המערער, כי גזר הדין לא נומק כראוי, וכי מטעם זה יש לבטלו. עוד טוען ב"כ המערער, כי בית משפט השלום החמיר עם המערער יתר על המידה, בפרט בהשוואה לעונש שנגזר על השותף. נטען, כי לשותף עבר פלילי עשיר יותר ובכלל זה גם בביצוע עבירות דומות; כי השותף הורשע גם בעבירה נוספת של החזקת כלי פריצה; וכי מאידך העבירה האחרונה שביצע המערער היא משנת 2009. ב"כ המערער טוען עוד, כי בית משפט קמא לא הביא בחשבון בצורה הראויה את נסיבותיו האישיות של המערער, והוא מוסיף וטוען, כי לא היה מקום להחמיר עם המערער מפני שבחר לנהל את התיק.

ב"כ המשיבה טוענת מנגד, כי יש לדחות את הערעור. נטען, כי הגם שגזר דינו של בית משפט קמא הוא קצר, הרי שהוא ממצה, מופיע בו מתחם הענישה הראוי לשיטתו של בית המשפט ויש בו התייחסות פרטנית למערער. עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי בית משפט השלום לא החמיר עם המערער משום שבחר לנהל את משפטו וכי העונש שנגזר עליו הוא ראוי וסביר, גם בהשוואה לעונש שנגזר על השותף.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ושקלנו בדבר, הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. לא מצאנו כי נפל פגם בגזר דינו של בית משפט קמא אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. אכן, גזר דינו של בית משפט קמא הוא קצר, ואפשר שהיה מקום להאריך בהנמקתו מעט יותר. עם זאת, בית משפט קמא מיקם את המערער ברף הנמוך של מתחם הענישה אותו קבע, לאחר שהביא בחשבון מכלול של שיקולים ובכלל זה: עברו הפלילי של המערער, הכולל הרשעה בעבירה דומה; תקופת מעצרו של המערער, לרבות מעצר בית; והעונש שנגזר על שותפו של המערער לעבירה. סיכומו של דבר, אנו סבורים כי העונש אותו גזר בית משפט קמא על המערער הוא עונש ראוי, שאיננו מוצאים עילה להתערב בו.

סוף דבר. הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 23.11.14 עד לשעה 10:00 בימ"ר ניצן. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס. טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.