ע"פ 7936/13 אהרן (רוני) לוי נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

שני וחי-זיו קריאף ז"ל, איש ואשתו, נדרסו למוות בגלגליה של משאית. נהגהּ – אינו אחראי לקרוֹת התאונה – אך נמלט מן המקום מבלי להושיט עזרה. האם בדין הורשע בעבירת הפקרה אחרי פגיעה? מהו העונש הראוי לו? 

1.       לפנינו ערעור על הכרעת הדין מיום 17.4.2013, ערעור וערעור שכנגד על גזר הדין מיום 13.10.2013 שניתנו בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"פ 038270-12-11 (השופטת ו' מרוז), בגִדרם הורשע רוני לוי בהפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 )להלן: הפקודה) ונדון ל-3 שנות מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי ו-12 חודשי פסילה על-תנאי מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה. כמו כן חויב לוי בתשלום פיצוי כספי בסך של 20,000 ₪ לכל אחת ממשפחות המנוחים.

עיקרי כתב האישום

2.       בצהרי יום 3.7.2011 נהג רוני לוי במשאית בכביש 4 לכיוון צפון במהירות של כ-80 קמ"ש, כשהמהירות המותרת במקום – אזור מחלף יבנה – היא 100 קמ"ש. באותה שעה נסעו שם המנוחים ז"ל, במכונית מאזדה, לאותו כיוון, עד אשר עצרו את מכוניתם על שוּל הדרך הימני בקילומטר ה-92, כדי לתקן תקר בצמיג הגלגל האחורי-שמאלי. השניים יצאו ממכוניתם, ובשלב מסוים רכן חי-זיו ליד הגלגל ושני עמדה בסמוך. או אז הגיע לוי לק"מ ה-92, הבחין בבני-הזוג המנוחים, אך לא הצליח לבלום בזמן ופגע בשניהם. שני נזרקה קדימה וימינה אל השוּל, חי-זיו נדחק אל מכונית המאזדה, נהדף לנתיב הנסיעה הימני ונדרס בשנית על-ידי משאית נוספת. כתוצאה מהפגיעה, נופצה שִמשת המשאית בחלקה הימני התחתון ונגרמו לה שברים, מעיכות ושפשופים בחלקים שונים. לוי הבחין בפגיעה ובניפוץ שמשת המשאית, עצר במרחק של כ-100 מטר, ולמרות שלא ידע מה מצבם של שני וחי-זיו ז"ל, המשיך כעבור זמן קצר ביותר בנסיעה. צוותי מד"א הגיעו למקום, וקבעו את מותם של המנוחים.  

עיקרי הכרעת הדין

3.       בעיקרו של דבר לא היתה מחלוקת בבית המשפט המחוזי על מרבית העובדות, זולת לגבי מה שהספיק לוי לראות לפני התאונה – האם "דמות", סוס, או אנשים, והאם עצר בסמוך ממש או במרחק של כ-100 מטר. בעובדות שהיו שנויות במחלוקת, הכריע בית המשפט המחוזי כעמדתה של המדינה, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום.

4.       בית המשפט המחוזי קבע כי התקיימו יסודות עבירת ההפקרה אחרי פגיעה, כי אין להרשיע את לוי רק בנסיון להפקרה, וכי לא עומדת לו הגנת טעות במצב דברים לפי סעיף 34יח לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כמו כן נקבע כי בנסיבות העניין אין נפקות לעצירת המשאית ולירידתו של לוי ממנה לפרק זמן קצר, כי לא חל הסייג הנוגע לוודאות בדבר מות הנפגע טרם עזיבת הפוגע את המקום, וכי אין מקום לטענה בדבר אכיפה בררנית. אפרט קמעא, בעיקר בסוגיית הניסיון והאכיפה הבררנית שבהן התמקד לוי בערעורו לפנינו על הכרעת הדין. 

5.       חלק עיקרי בהכרעת הדין הוקדש לניתוח הראיות שהביאו לכלל מסקנה על הוכחת היסודות העובדתיים והנפשיים הדרושים להרשעה, על כך שלוי "ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם" (פסקאות 12, 17-26, 50-71 ו- 81-84 להכרעת הדין). זאת, נוכח גרסת לוי בהודעתו במשטרה, לפיה הבחין עובר לתאונה רק ב"דמות" אשר הפתיעה אותו ממרחק של כ-20 מטר, ופגע בה. לפי גרסתו, לא ידע לוי כי פגע באדם, אלא סבר אותה שעה, בשל עוצמת המכה במשאית, כי פגע בסוס, וכך דיווח לסוכן הביטוח, וכן גם, בתחילה, לאביו ולאשתו. באותו אפיק טען ב"כ לוי בבית המשפט המחוזי, כי לפי שדה הראייה, לא הבחין לוי ולא יכל להבחין, במכונית המאזדה ובמיקומם של המנוחים לצִדה, לא ידע במה פגע, לא ראה גופות, וגם לא הבחין בנזק שנגרם למשאית, אלא רק לאחר שעזב את זירת התאונה. בזמן אמת האמין לוי בכנות, לטענתו, כי לא נפגע אדם, ואף לא היה עשוי להיפגע, וממילא לא קמה חובה לברר את מצב הנפגעים ולהושיט עזרה.