ע"פ 7827-06-14 גית נ' מדינת ישראל

1.ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים שהחליט ביום 20.5.14 להאריך את המועד לביצוע צו הריסה מנהלי ב-30 ימים שמניינם יחל ביום 23.5.14; צו ההריסה הוצא ע"י הועדה המחוזית לתכנון ובניה ביום 5.6.13 למבנה בשטח של 24 מ"ר שנבנה בשכונת א-טור בירושלים (להלן- 'צו ההריסה').

2.אין זו הפעם הראשונה שהבקשה למתן ארכה לביצוע צו ההריסה הובאה לדיון בבית משפט זה. ביום 24.7.14 נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה ונתן ארכה לביצוע צו ההריסה המנהלי, ללא קבלת תגובת המערערת.

בערעור שהוגש על החלטה זו (ע"פ 12961-09-13) בוטלה ההחלטה ובית משפט של ערעור (כב' השופטת פרידמן-פלדמן) הורה לבית המשפט קמא לשוב ולדון בבקשה למתן ארכה לביצוע צו ההריסה לאחר קבלת תגובת המערערת.

3.אכן, הוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים תגובת המערערת בהתאם לאפשרות שניתנה לה כאמור. בתגובתה, פרטה המערערת את טעמי התנגדותה – כך טענה בין השאר, כי בקשת הארכה היתה סתמית ולא מנומקת כדבעי, כי לא נתמכה בתצהיר כדין, וכי הנימוקים להארכת המועד אינם ממלאים אחר הקריטריונים שנקבעו בפסיקה. עוד ציינה כי במקרה דנא יש חשיבות לפירוט הבקשה ולתמיכתה בתצהיר מפורט שכן הנימוקים הסתמיים שהועלו, לא מתיישבים עם העובדות כפי שארעו בפועל (הבטחת בנה של המערערת להרוס בעצמו את המבנה – דבר שהוכחש, והטענה כי במהלך חודש הרמדאן לא תוכל המשטרה לסייע לביצוע הצו, אלא שצו ההריסה נחתם כשלושה שבועות לפני תחילת חודש הרמדאן שהתחיל רק כשבוע עובר לסיום התקופה לביצוע צו ההריסה) כן נטען כי התקלה הנטענת שארעה במשרדי המשיבה לא פורטה כנדרש ומשכך בקשת הארכה שהוגשה לאחר תום המועד לביצוע ההריסה אינה מפורטת ולא ניתן להבין את פשר התקלה ואת פשר חלוף זמן כה ארוך של למעלה מחודש לאחר חלוף המועד החוקי לביצוע הצו.

בתשובתה לתגובה, לא הבהירה המשיבה מה הסיבה להגשת הבקשה באיחור כה רב, אלא שבה על דבריה כי ארעה תקלה באופן העברת הטיפול ממשרדי הפיקוח למשרדי המבקשת, גם לא ציינה מהי התקלה שארעה ושבגינה הוגשה הבקשה באיחור כה ניכר, המשיבה גם צרפה מכתב ללא תאריך הממוען ל'תיק מנהלי' וכותרתו 'זכרון דברים' בו מציין מר בן עמי מיחידת הפיקוח כי בנה של המערערת הגיע למשרדו והבטיח לבצע בעצמו את הצו, וכן צורף מכתב של משטרת ישראל מיום 12.6.13 הממוען למר צבי שניידר ובו כתוב: "בשל שיקולים מבצעיים לא יוגש סיוע בביצוע צווי הריסה עד לאחר תקופת הרמדאן".

4.בית המשפט קמא קבל את עמדת המשיבה וקבע כי "קיימות נסיבות המצדיקות את מתן הארכה" והאריך את המועד לביצוע צו ההריסה חרף העובדה שהבקשה הוגשה באיחור של למעלה מחודש וחצי מאז הסתיים המועד החוקי לביצוע הצו. עוד קבע כי האינטרס הציבורי גובר במקרה זה על האינטרס הפרטני של המבקשים כדי שלא תונצח הבנייה הבלתי חוקית. כן העדיף את 'גרסת המבקשת לפיה המשיב מס' 2 הגיע למשרדי המבקשת והבטיח תחילה כי יהרוס את המבנה', ועוד נימק את החלטתו ב'חזקת התקינות המנהלית' ומאחר שזו לא נסתרה קבע בית המשפט קמא כי החזקה עומדת למשיבה ויש מקום לקבל את בקשת הארכה.

על החלטה בית המשפט קמא להאריך המועד לביצוע צו ההריסה - נסב הערעור שלפניי.

5.בדיון חזרו הצדדים על עמדתם כפי שהובאה לעיל בגדר תגובותיהם לבקשה, ולא ראיתי להביא דבריהם פעם נוספת.

להכרעתי

6.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הדיון ובתיק בית המשפט קמא הכולל את הבקשה והתגובות לה, עיינתי בהחלטת בית המשפט קמא על קביעותיה ומסקנותיה והגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור.

7. תקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע-2010 מסדירות את הדרך להגשת בקשות הנוגעות לצו הריסה מינהלי.