ע"פ 779/15 פלוני נ' מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1. המקרה שבפנינו הוא מקרה יוצא דופן של הצלחה שיקומית. בנסיבות אלה, התקשינו בגזירת עונשו של המערער, אשר ביצע עבירה חמורה, לאחר שנים שבהן התקשה בהשתלבות במסגרות ואף עשה שימוש בסמים. עם זאת, בסופו של דבר, הגענו לכלל דעה כי יש לתת בכורה לשיקול השיקומי. אם לא נעשה כן במקרה של תהליך שיקומי מתמשך ומוצלח, שתואר על-ידי כל הגורמים המטפלים תוך שימוש בסופרלטיבים שאינם מקובלים – אימתי תהא משמעות לאמירה כי ניתן לתת עדיפות לשיקולי שיקום.

עיקרי העובדות וההליכים הקודמים

2. המערער וחברו החליטו לשדוד נהג מונית באיומי סכין וליטול ממנו כסף מזומן. ביום 22.9.2013 הם עשו כן, תוך שהם נוטלים מהנהג 500 שקל במזומן. המערער נעצר ביום 18.12.2013 והודה מיד במיוחס לו במשטרה. בפועל, הוא הוחזק במעצר במשך כחמישה חודשים. כתב האישום נגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת"פ 44105-12-13, השופט א' ביתן),ועוד בטרם שמיעת הראיות הוא הודה גם בבית המשפט בכתב אישום מתוקן שנעשה במסגרת הסדר טיעון. ביום 2.4.2014 הוא הורשע על-פי הודאתו, וביום 7.1.2015 ניתן גזר דינו.

3. כמי שטרם מלאו לו 21 שנים הוכן בעניינו של המערער תסקיר מבחן. תסקיר המבחן מיום 25.5.2014 הציג את נסיבות חייו הקשות של המערער, שכללו מעבר בין מסגרות, פגיעה מינית שחווה בילדותו, אי-גיוס לצבא בשל מעורבותו בפלילים ושימוש בסמים. באותו שלב המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו של המערער בשלושה חודשים שבמהלכם הוא ישולב בהליך טיפולי במרכז "קשב לנוער" (להלן: מרכז הטיפול) וכן ייערך ניסיון לבחון את התאמתו להליך של צדק מאחה. מאז החל המערער בתהליך שיקומי משמעותי הנמשך עד עצם היום הזה.

4. התסקיר המשלים בעניינו של המערער הוגש ביום 3.9.2014. מן התסקיר עולה כי המערער השתתף בהצלחה בהליך של צדק מאחה, שבמסגרתו המערער הקריא למתלונן מכתב התנצלות ואף סוכם על תשלום פיצוי בסך של 1,500 שקל שכבר באותה עת שולמו מהם 1,000 שקל. שירות המבחן ציין בתסקיר המשלים את השתלבותו החיובית של המערער במרכז הטיפול ואת התמדתו. שירות המבחן העריך באותה עת כי המערער הוא צעיר בלתי בשל הזקוק למסגרת תומכת, וכי חשיפתו לסביבה שולית באינטנסיביות רבה עלולה לפגוע בהליך הטיפולי שבו החל. שירות המבחן המליץ להימנע משליחת המערער למאסר בפועל, ותחת זאת להטיל עליו עונש מוחשי קצר של מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וצו מבחן למשך שנה.

5. בבואו לגזור את עונשו של המערער הביא בית המשפט המחוזי בחשבון את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, את חרטתו ואת השיפור באורחות חייו –כשיקולים לקולא. לצד זאת, בית המשפט המחוזי שקל – לחומרא – את חומרתה של העבירה שבה הורשע המערער ואת מדיניות הענישה המחמירה הנוהגת ביחס אליה. בסופו של דבר, הוא קבע כי שיקול השיקום מצדיק אמנם התחשבות בעונשו של המערער, אך לא סטייה ממתחם העונש ההולם, מאחר ששיקול השיקום אינו יכול לגבור לחלוטין על שיקולי הענישה האחרים. על כן, בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש שכלל גם מרכיב של מאסר בפועל, גם אם נמוך יחסית, כדלקמן: 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש או אלימות שהיא פשע. בית המשפט המחוזי הוסיף כי בשל הסדרת הפיצוי למתלונן במסגרת ההליך של צדק מאחה אין מקום לחייב את המערער בתשלום פיצוי נוסף למתלונן.