ע"פ 768/13 מוחמד נאסר נ' מדינת ישראל

השופט ח' מלצר:

1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ק' רג'יניאנו) מתאריך 17.12.2012 ב-ת"פ 44293-09-11, בגדרו הושתו על המערער עונשים שונים, אשר יפורטו בפיסקה 6 שלהלן.

           תחילה אסקור את הנתונים הרלבנטיים לערעור.

רקע עובדתי

2. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של: חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין) ונשיאת נשק (עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין). בתחילה כפר המערער בכתב האישום שיוחס לו, אולם בתום שלב שמיעת הראיות הוא בחר למסור את הודאתו.

3.  על פי עובדות כתב האישום וההודיה, בתאריך 15.6.2009 נגנב אקדח מבית בכפר יונה. בתאריך 3.9.2011 עבד סלאמן קארי (להלן: המתלונן) בחניון בטירה. באותה שעה הגיעו לאותו מקום המערער ואדם נוסף, כשהם רעולי פנים, ובידיהם נשקים (ביניהם האקדח הגנוב) ומחסנית. המערער כיוון את נשקו לעבר המתלונן וניסה לירות בו. אולם, עקב מעצור בנשק – הירי לא בוצע. בזמן שהמערער ניסה להתגבר על המעצור, המתלונן נמלט בריצה לאורך הרחוב הראשי בטירה. שוטר שהיה במקום, החל לרדוף אחר המערער, כאשר המערער ניסה לירות אל עבר המתלונן תוך כדי ריצה. במהלך המרדף, המערער הצליח לירות לעבר המתלונן שהתחמק מהפגיעה. למשמע היריה, הבחין שוטר נוסף בנעשה והזעיק כוחות משטרה נוספים. לבסוף נלכד המערער.

4. לבית המשפט המחוזי הוגשו שני הסכמי סולחה בין המשפחות של המתלונן ושל המערער. אולם בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי שני ההסכמים האמורים לא היו הסכמי סולחה של ממש, וכי המתלונן לא היה שותף להם ולא נטל חלק בהידברות שקדמה לעריכתם. לקביעה זו הגיע בית המשפט המחוזי הנכבד בהסתמך על התרשמותו מהעדויות שנשמעו בפניו, ובפרט מעדותו של המתלונן, אשר בהן לא הוזכר כלל מהותו של הסכסוך שעל רקעו בוצעו העבירות.

5. בתאריך 17.12.2014 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. במסגרת גזר הדין התייחס בית המשפט לכך שעל אף שעבירת האלימות בה הורשע המערער הינה עבירת ניסיון, מדובר בעבירה חמורה, אשר המערער היה מצוי בשלבים האחרונים לביצועה. המערער עשה ככל יכולתו כדי להשלים את ביצוע העבירה וכל זאת תוך סיכונם של אנשים חפים מפשע, אשר היו בקרבת מקום המרדף. בית המשפט אף התייחס לכך שהעבירה בוצעה בנשק גנוב, מבלי שהנאשם מורשה לשאת נשק, והכל לאחר תכנון מוקדם, וכשהמערער רעול פנים. עוד ציין בית המשפט קמא הנכבד כי המערער לא חשף את זהותו של האדם שהיה שותף למעשה העבירה. לבסוף הזכיר בית המשפט כשיקול לחומרא, את עברו הפלילי של המערער, אשר על אף גילו הצעיר הספיק לרשום לחובתו שלוש הרשעות קודמות, שאחת מהן היא בעבירת אלימות. מנגד, בית המשפט הביא בחשבון, כשיקול לקולא, את הודאתו של המערער.

6. נוכח כל האמור גזר בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער את העונשים הבאים: 7 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין, וכן עבירה של קשירת קשר לפשע); 8 חודשי מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, וכן עבירה של קשירת קשר לעוון) וקנס כספי בסך של 10,000 ש"ח.