ע"פ 7679/14

השופט נ' סולברג:

1.        ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא י' אלרון, וכב' השופטים מ' גלעד וד"ר מ' רניאל) מיום 9.9.2014 בתפ"ח 42731-07-12, בגדרה הורשע המערער במעשה רצח לפי סעיף 300(א)(2) + 301(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ובעבירות בנשק לפי סעיף 144(א) ו-(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק.

רקע

2. הפרשה הטראגית שלפנינו מגוללת את קורותיה של נסרין (מרלן) בת עלי מוסראתי (חדד) (להלן: "המנוחה"), אם לשניים, אשר נרצחה בדמי ימיה, לאור יום, בטבורה של עיר, על רקע סכסוך משפחתי בינה לבין בעלה.
3. בין המנוחה ובין בעלה, עורסאן מוסראתי (להלן: "עורסאן") התנהלו הליכי גירושין בבית הדין השרעי. במשך כשנה ומחצה, בין התאריכים 21.6.2010 - 27.12.2011, שהתה המנוחה במקלטים לנשים מוכות מחשש לחייה מצד משפחת בעלה, אשר שהה בעצמו במאסר בעת ההיא. במהלך התקופה היו ילדיהם של בני הזוג בחזקת משפחת הבעל, וזו סֵרבה להחזירם לידי המנוחה, עד אשר קיבלה משמורת זמנית בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, ובסיוע משטרת ישראל הושבו הילדים לחזקתה. החל מיום 27.12.2011 התגוררו המנוחה וילדיה בדירה בכפר יאסיף, בזהות בדויה, וביקשו להתחיל פרק חדש בחייהם. למרבה הצער, ביום 28.5.2012, סמוך לשעה 8:55 בבוקר, נמצאה המנוחה מוטלת על הכביש באמצע הכפר, פצעי ירי בראשה, וללא רוח חיים.

כתב האישום

4. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 23.5.2012, או בסמוך לכך, גמלה בלבו של המערער ההחלטה להמית את המנוחה, וזאת על רקע היכרותו עם עורסאן ומשפחתו. לשם מימוש החלטתו הגיע המערער לכפר יאסיף מספר פעמים בין התאריכים 24.5.2012 – 26.5.2012, וניסה לאתר את המנוחה. משלא עלה הדבר בידו, פנה המערער לבהא בן סלאח בכרי (להלן: "בהא") וביקש ממנו להכיר לו מי מתושבי הכפר. בו ביום פנה בהא לבן דודו אברהים ספיה (להלן: "אברהים") וביקשוֹ להיפגש עם המערער בתחנת הדלק שבצומת יאסיף ולסייע בידו. השניים נפגשו פעם ופעמיים בצהרי אותו יום, תוך שהמערער הציג לאברהים תמונות של המנוחה וילדיה הקטינים וביקש ממנו לעזור לו באיתורה, באמתלה כי הוא מעוניין להחזירה לחיק משפחתה. בהמשך נערכה פגישה נוספת בנוכחות המערער, בהא ואברהים, בביתו של בהא בכפר בענה. בפגישה זו הודיע המערער כי בכוונתו להחזיר את המנוחה למשפחתה וכי אם לא תתלווה אליו מרצונה, יחטוף אותה ויאלץ אותה לעשות כן. כמו כן, הציג המערער במעמד זה לנוכחים אקדח המצוי ברשותו, והסביר כי זה נועד לשמש אותו למקרה שתהיה התנגדות לחטיפת המנוחה. על-פי המסוכם, היה זה מתפקידו של אברהים להראות למערער את מסלול הליכתה של המנוחה ולאמת את זיהויה על מנת שתתאפשר החטיפה במועד אחר. כתב האישום מוסיף ומתאר כי לאחר אותה פגישה נסעו בהא ואברהים בצוותא, ובמהלך הנסיעה סיפר בהא לאברהים על קשריו השונים של המערער, וביקש ממנו להודיעוֹ מתי תתבצע החטיפה, על מנת שיוכל "לסדר לעצמו אליבי".

5. בבוקר יום הרצח, 28.5.2012, אסף אברהים את המערער במכוניתו מסוג פג'ו והסיעו אל הכפר. לאחר מספר סיבובים בהם לא איתרו השניים את המנוחה ולאחר שכבר היו בדרכם אל מחוץ לכפר, הבחין אברהים במנוחה כשהיא צועדת בכפר. בשלב זה ביקש המערער לחזור אל הכפר, הוציא מתיקו את האקדח וחיבר אליו משתיק קול. המערער ביקש מאברהים להורידו ליד קופת חולים ולהמתין לו בקרבת מקום. מספר דקות לאחר מכן, הבחין המערער במנוחה בהיכנסה לקופת החולים. המערער התקשר לאברהים וביקש ממנו להיכנס למקום ולאמת את זהותה, ולאחר שהלה עשה כן והודיע על כך למערער, המתין המערער למנוחה ביציאתה מקופת החולים. סמוך לשעה 8:54, עקב המערער אחרי המנוחה, ירה לכיוונה 2 קליעים מאקדחו, ורצחהּ נפש. לאחר הירי נכנס המערער אל הרכב בעוד אברהים נוהג בו, והשניים נמלטו אל מחוץ לכפר.

6. המערער כפר בעובדות כתב האישום, למעט בעובדת קיומה של היכרות, שטחית לדבריו, בינו לבין עורסאן ואביו, מוסטפא מוסראתי. עוד ציין המערער בתשובתו לכתב האישום כי אינו מכחיש את העובדה שהגיע לכפר יאסיף במספר מועדים, ואולם לטענתו הדבר נעשה לצורך חיפוש אחר אדם שהיה חייב לו כסף, ולא לשם איתור המנוחה. המערער הודה גם בקיומו של המפגש בביתו של בהא ביום 26.5.2012, אך כפר בכך כי במעמד זה תוכננה חטיפת המנוחה. לבסוף טען המערער כי בפיו טענת אליבי, לפיה במועד הרצח שהה בחיפה במחיצת בני משפחתו.

עיקרי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

7. בגין פרשה זו הועמדו לדין המערער, בהא ואברהים, כאשר משפטו של אברהים התנהל לפני מותב אחר. בטרם סיום ראיות התביעה, הורשע בהא על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של קשירת קשר לחטיפה לפי סעיף 499(א) לחוק, ונגזרו עליו 14 חודשים ו-24 ימי מאסר בפועל. גם אברהים הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הריגה, החזקה ונשיאת נשק שלא כדין, ונגזר עליו לרצות עונש של  16 שנות מאסר.