ע"פ 7602/13 ג'מאל עמאש נ' מדינת ישראל

השופט צ' זילברטל:

ערעור על גזר דינו של בית משפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) מיום 23.10.2013 בת"פ 440-03-12, בגדרו נגזרו על המערער 44 חודשי מאסר בפועל וזאת בגין הרשעתו בעבירות של גרימת חבלה חמורה, ושל פציעה וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

רקע

1.       נגד המערער (יליד 1986) הוגש כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים. באישום הראשון נאמר, כי ביום 11.2.2012, במהלך משחק כדורגל, התפתח ויכוח בין המערער לבין המתלונן, במהלכו שלף המערער סכין שבאמצעותו חתך את המתלונן, פעמיים, מתחת לעינו. המתלונן ניסה להימלט, אך המערער רדף אחריו, היכה אותו במכת אגרוף והפילו ארצה וכתוצאה נשבר אפו של המתלונן. המתלונן הובהל לבית חולים שם נזקק לתפרים ולניתוח. באישום השני נאמר, כי ביום 28.8.2011 התנהל בין המערער לבין מתלונן נוסף (להלן: המתלונן השני) ויכוח שבמהלכו דחפו האחד את השני. מספר שעות לאחר מכן, הבחין המערער במתלונן השני חולף ליד ביתו והשליך לעברו אבנים קטנות שלא פגעו בו. המתלונן השני התעלם והמשיך בדרכו, ומשחזר,  המערער השליך לעברו לבנה מהקומה השנייה של ביתו. הלבנה פגעה בראשו של המתלונן. מיד לאחר מכן, ניגש אליו המערער, כשהוא אוחז במוט ברזל, אך משהבחין במצבו של המתלונן, נמלט מהמקום. כתוצאה מהמעשה נגרם למתלונן השני שבר דחיסה בראשו והוא נזקק לניתוח.

          במהלך שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הודה המערער במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. בגין המיוחס לו באישום הראשון הורשע המערער בעבירות של חבלה חמורה ופציעה בנסיבות מחמירות, ובגין המיוחס לו באישום השני הורשע המערער בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

2.       בטרם נגזר דינו של המערער, הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו. כעולה מגזר דינו של בית משפט קמא, בתסקיר תוארו נסיבותיו האישיות של המערער אשר לגביהן נאמר כי הן "אינן נסיבות קלות". עוד נאמר, כי בשיחות שניהל עמו שירות המבחן, המערער הודה כי פגע במתלוננים, אך הסביר כי אלה התגרו בו וכי לא התכוון שהוויכוחים עמם יקבלו תפנית אלימה. נאמר גם, כי בתקופה בה שהה במעצר בית המערער שולב בקבוצה טיפולית של שירות המבחן ואף הביע רצון להמשיך לקחת חלק במסגרת זו. עם זאת, שירות המבחן העריך כי קיים סיכון בדרגה בינונית עד גבוהה להישנות מעשיו האלימים של המערער, ועל כן נאמר שאין מקום לשלבו במסגרת טיפולית פתוחה. בסיכומו של התסקיר הומלץ על ענישה "מוחשית וקונקרטית כמאסר". בגזר הדין הזכיר בית משפט קמא חוות דעת שהוגשה מטעם המערער, אשר נערכה על-ידי "מטפל ומאבחן עוברי חוק", שבה הומלץ לשלבו בתהליך טיפולי אינטנסיבי שבגדרו יימונף השינוי החיובי שחל במערער, ושבו הבחין המטפל. בחוות דעת זו נאמר כי יש חשש שהשתת עונש מאסר בפועל תדרדר את המערער.

3.       בבואו לגזור את עונשו של המערער, עמד בית משפט קמא על כך שנוכח פערי הזמן בין שני האישומים יש לראות בהם אירועים נפרדים ולקבוע בגין כל אחד מהם מתחם ענישה נפרד, וזאת על-פי הוראות סעיף 40יב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. באשר לאישום הראשון נקבע, כי בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, וביניהן העובדה שהמערער לא הרפה מהמתלונן גם לאחר שזה ניסה להימלט, יש להעמיד את מתחם הענישה בגין המעשים שיוחסו לו באישום זה בין 18 ל-48 חודשי מאסר בפועל. באשר לאישום השני נקבע, כי בקביעת המתחם בגין אישום זה, יש להביא בחשבון את התכנון המוקדם בו נקט המערער וכן כי תוצאות מעשיו באישום זה עלולות היו להיות חמורות פי כמה. בהתחשב, בין היתר, בנסיבות אלה נקבע כי מתחם הענישה בגין העבירה שבאישום זה נע בין 3 ל-5 שנות מאסר בפועל.

4.       לאחר קביעת מתחמי הענישה, פנה בית משפט קמא לדון בשיקולים לקביעת עונשו של המערער בתוך כל אחד מן המתחמים. בתוך כך, קבע בי משפט קמא כי בעניינו של המערער אין הצדקה לסטייה לקולא מן המתחמים, אך ציין כי "שיקולי השיקום יובאו ... בחשבון הן בקביעת עונש קרוב לרף הנמוך של מתחמי העונש ההולמים שנקבעו לעיל, והן במידה[ת] החפיפה בין עונשי המאסר".

בקביעת עונשו של המערער, הביא בית משפט קמא בחשבון, בין היתר, את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הלא קלות של המערער ואת העובדה שהתנהגותו עד כה "היתה נורמטיבית בעיקרה". עוד נאמר, כי לזכותו של המערער יש להביא בחשבון את הודאתו במיוחס לו ואת החרטה שהביע, שכן בכך יש ללמד על הפחתה ברמת מסוכנתו. בית משפט קמא שקל גם את העובדה שלמערער שתי הרשעות קודמות. בהתחשב בשיקולים אלה, קבע בית משפט קמא כי בגין העבירות שבהן הורשע באישום הראשון, יושתו על המערער 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל ובגין העבירה שבה הורשע באישום השני, יושתו עליו 3 שנות מאסר. עם זאת, בית משפט קמא קבע, כי בהתחשב בשיקולי השיקום, 10 חודשים מתוך עונשי המאסר שהושתו על המערער, ירוצו בחופף. קרי, המערער ירצה 44 חודשי מאסר בפועל. כן נגזרו על המערער 12 חודשי מאסר מותנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות כלפי אדם במשך 3 שנים מיום שחרורו.