ע"פ 7284/14 משה גרין נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז

           ערעור לפי סעיף 87 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה נ' אהד) מיום 27.10.2014 בתיק עפ"א 9821-02-14, בגדרה נדחתה בקשת המערער להבהיר כי החלטה קודמת בדבר עיכוב ביצועם של צווי הריסה והפסקת שימוש עומדת בתקפה. לצד הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועה של החלטה זו וביום 30.10.2014 ניתן בבית משפט זה צו ארעי לעיכוב ביצוע הצווים.

רקע והליכים קודמים

1.        בשנת 2000 הוגש נגד המערער ואחרים כתב אישום המייחס להם עבירות לפי סעיפים 204, 208 ו-253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, שעניינן, בעיקר, שימוש וביצוע עבודה במקרקעין בלא היתר (להלן: כתב האישום הראשון). כעולה מכתב  האישום הראשון, המערער הוא בעל זכויות חכירה במקרקעין ביישוב בצרה, וככזה, מוטלת עליו החובה להצטייד בהיתרים לשימושים הנעשים במקרקעין. נטען, כי על המקרקעין הוקמו מבנים החורגים מההיתר הרלבנטי לעניינם וכן כי במקרקעין נעשה גם שימוש החורג מההיתר. עוד נאמר, כי עובר להגשת כתב האישום, הגיש המערער בקשה לשינוי תכנית המתאר החלה על המקרקעין, אך בקשתו סורבה בנימוק "שמדובר בבנייה מאסיבית אשר סותרת ... את האופי הכפרי של הסביבה". בכתב האישום הראשון ביקשה המשיבה כי יוצאו צווים להריסת המבנים שנבנו בלי היתר ולהפסקת השימוש החורג במקרקעין. נגד המערער הוגש כתב אישום נוסף המייחס לו גם שימוש חורג במקרקעין ביחס לאחד המבנים (להלן: כתב האישום השני).

2.        בהכרעת דינו מיום 1.9.2005 הרשיע בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת נ' מימון-שעשוע, עמ"ק 5289/00) את המערער בעבירה של שימוש במקרקעין בניגוד לתכנית מש/46. בית המשפט זיכה את המערער מהמיוחס לו בכתב האישום השני, מן הטעם "שלא הובאו כל ראיות לשימוש הנטען". ביום 25.1.2006 נגזר דינו של המערער הן בגין הרשעתו בהכרעת הדין מיום 1.9.2005, והן בגין הרשעתו, על-פי הודאתו, בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלי היתר ובסטייה מתכנית אשר יוחסה לו בכתב אישום נוסף שהוגש בשנת 2005 (ת"פ 2416/05). במסגרת גזר הדין, ניתן צו להפסקת השימוש החורג במקרקעין (ביחס למבנים שנכללו בכתב האישום הראשון), אשר מימושו נדחה בשנה מיום מתן גזר הדין, וכן ניתנו צווי הריסה לגבי מבנים שנבנו ללא היתר, ולהפסקת השימוש החורג בהם (ביחס למבנים שבת"פ 2416/05), שגם מימושם נדחה בשנה מיום מתן גזר הדין.

3.        המערער, נאשמים אחרים וכן המשיבה הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (ע"פ 6624-08-07; להלן: הערעור הראשון). לצד ערעורו הגיש המערער ביום 4.1.2007 בקשה לעיכוב ביצועם של צווי ההריסה וצווי הפסקת השימוש שנכללו בגזר דינו של בית משפט השלום. בהחלטה מיום 7.1.2007 התקבלה הבקשה לעיכוב ביצוע וזאת "עד לפס"ד בערעור" (כב' השופטת נ' אהד).

           בהחלטתו מיום 15.8.2007, ולאחר שדן בערעור הראשון, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' סטולר) כי מאחר שנדמה שבהכרעת דינו "בא בית המשפט [השלום] לידי טעות" ביחס לתכנית מש/46 (בהכרעת דינו קבע בית משפט השלום כי המערער עשה שימוש במקרקעין בניגוד לתכנית זו) יש להחזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת שיבחן סוגיה זו "ויבדוק אם לאור הטעות הנ"ל יש מקום לשנות את הכרעת דינו" ובמסגרת זו יבדוק טענה נוספת שהעלה המערער בערעור הראשון, ושלא נדונה על-ידי בית משפט השלום, באשר לתחולתן של תכניות מנדטוריות על המקרקעין. כן נאמר בהחלטה כי "המזכירות תסגור את שני תיקי הערעור".

4.        לאחר שדן בשנית בעבירות שיוחסו למערער, ובכלל זאת בכתב האישום שבעובדותיו הודה, שב בית משפט השלום והרשיע את המערער בעבירה של שימוש במקרקעין בניגוד לתכנית מש/46. בנוסף, המערער (ונאשם נוסף) הורשעו בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מתכנית, וזאת במסגרת כתב האישום שהוגש בת"פ 2416/05. דינו של המערער נגזר בשנית ביום 23.12.2013 ובגדר גזר הדין ניתן צו להפסקת שימוש חורג במקרקעין שמימושו נדחה ליום 1.8.2014. כן ניתן צו להריסת המבנה שבמוקד ת"פ 2416/05 שמימושו נדחה ליום 1.10.2014. גזר הדין כולל גם קנס וחתימה על התחייבות להימנע מלעבור עבירה.