ע"פ 7277/14 גזית נ' מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

           מונח בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתפ"ח 11252-12-13 (מפי כב' השופטת ר' לורך, השופט צ' דותן, והשופטת ע' וינברג-נוטוביץ), בו הורשע המערער על פי הודאתו בעבירת אינוס קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בריבוי עבירות של מעשים מגונים לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק ובעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק. בית המשפט המחוזי גזר על המערער שנת מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, ופיצוי לנפגעת בסך 25,000 ₪. הערעור הוגש על חומרת עונש המאסר בפועל.

רקע

1. המערער, יליד 1994, היה בן 19 ושבעה חודשים בזמן קרות המעשים המתוארים בכתב האישום. המתלוננת, ילידת 2000, הייתה בת 13 וחודש באותו זמן, ולמדה באותה שכבה עם אחותו של המערער בבית הספר. בשנת 2013 נוצר קשר בין השניים דרך הפייסבוק, וזמן מה לאחר מכן נפגשו. במהלך אותה פגישה הורה המערער למתלוננת שאם מישהו יפגוש אותם יחדיו, תשקר היא לגבי גילה, ותטען שהיא מבוגרת יותר. בתום פגישתם הראשונה התנשקו שניהם "נשיקה צרפתית". יום למחרת נפגשו השניים בשנית. במהלך הפגישה התנשקו והתחבקו. לאחר מכן נשכבה המתלוננת על המערער והוא נגע בישבנה, שפשף את אצבעותיו באיבר מינה וחיכך את ידה על איבר מינו. בתום הפגישה ליווה המערער את המתלוננת לביתה, והם נפרדו בנשיקה.

           בין אחיו של המערער לבין המתלוננת התגלע סכסוך מסויים, בעקבות שמועות שנוצרו לפיהן כינה אותה אחיו של המערער בכינויים מעליבים כגון "זונה" ו"שרמוטה", ואיומים שהמתלוננת טענה שקיבלה מחבריו של האח. המתלוננת ביקשה מהמערער לטפל בכך. במהלך אחד מן הימים התקשר המערער אל המתלוננת וסיפר לה כי אחד מחבריה התקשר אליו ודרש ממנו שיתרחק ממנה, אחרת יהרוג אותו. הם קבעו להיפגש ולשוחח על כך. באותה פגישה המערער כעס על המתלוננת בשל העובדה שנתנה את מספרו לאחרים, ובשל כך שחשפה את הקשר שלהם בפני אנשים אחרים. הוא לקח את הטלפון הסלולרי שלה, והחל לחפש את האדם שהתקשר אליו. או אז אחז המערער בצווארה של המתלוננת ואמר לה "את לא יודעת עם מי את מתעסקת". היא ביקשה לקבל את הפלאפון שלה בחזרה, והמערער בתגובה נישק אותה, תפס את ידיה, והכניס את ידיו מתחת לחצאיתה. למרות בקשתה של המתלוננת לשוחח על מה שקרה ועל שיחת הטלפון המאיימת שהוא קיבל, השיב לה המערער כי הוא "לא רוצה לדבר על זה", וכי הוא "רוצה אותה". לאחר מכן הפשיט אותה, התפשט גם הוא והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. תוך כדי מעשה אמר לה כי "היא אוהבת את זה קשה". אז הלביש קונדום על איבר מינו, סובב אותה כך שגבה היה אליו, וחיכך את איבר מינו באיבר מינה. בהמשך התיישבו שניהם על ארגז, פניהם אחד אל השני, כשהמתלוננת ישובה על ברכיו ורגליה מפוסקות. אז שפשף המערער את איבר מינו באיבר מינה, והגיע לסיפוק מיני. הוא הורה למתלוננת לא לספר לאף אדם על הקשר שלהם, וכי עליה לשקר לגבי גילה אם תישאל לכך, ושניהם עזבו יחדיו את המקום.

           כמה ימים לאחר מכן נפגשו השניים באקראי בשעות הערב. המתלוננת אמרה למערער כי שמעה מידיד שהמערער אמר דברים שאינם לרוחה, ובתגובה הורה הוא לה להסתלק מהמקום. המתלוננת סירבה לכך, ובתגובה בעט המערער באופניים החשמליים עליהם רכבה, ושבר את הפנס שלהם. בעקבות כך התקשרה המתלוננת למשטרה, ודיווחה על האירוע.

דיון והכרעה

2. בא כוחו של המערער השיג כנגד חומרת עונש המאסר שהוטל על לקוחו. לדבריו, שגה בית משפט קמא בכך שלא אימץ את המלצות שירות המבחן, שעמדו על עבודות שירות לצד צו מבחן, ולא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. בתסקיר תואר המערער כצעיר נורמטיבי, בעל אישיות ילדותית ובלתי בשלה, שאינו סובל מסטיות מיניות, ונתון במצוקה רגשית שחווה בעקבות מעצרו. המערער היה חייל בתקופה המדוברת, ושוחרר משירות בצה"ל בעקבות הגשת כתב האישום. משפחתו עברה דירה לאחר הגשת כתב האישום בשביל להתרחק מהמתלוננת, והוא נעדר כל עבר פלילי. נסיבות אלו, לדברי בא כוח המערער, מצדיקות הקלה בעונשו, ומשנות את נקודת האיזון לטובת שיקולי שיקום, שיוכלו לבוא לידי ביטוי דרך טיפול והשגחה של שירות המבחן.