ע"פ 7166/15 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) בת"פ 18326-11-14 מיום 17.9.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 40 חודשי מאסר בפועל והפעלת עונש מאסר מותנה לתקופה של שמונה חודשים אשר ירוצו בחפיפה של ארבעה חודשים, כך שסך הכול ירצה עונש מאסר בפועל למשך 44 חודשים; 14 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות הכוללות רכיב של איומים או עבירות מרמה וזיוף; ופיצוי למתלונן בסך 50,000 ש"ח.

כתב האישום

2. ביום 27.4.2015, המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); זיוף בכוונה לקבל דבר, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; ושימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער והנאשמת (להלן: בני הזוג או השניים) הם בעל ואישה אשר בתקופה שבין תחילת שנת 2014 לבין תחילת חודש אוקטובר 2014 נהגו להגיע לצימר בבעלותו של המתלונן (להלן: הצימר). בני הזוג לא חשפו בפני המתלונן כי הם בעל ואישה, והחליטו בשלב מסוים לשדל אותו לקיים יחסי מין עם הנאשמת. במספר מקרים במהלך שהותם של בני הזוג בצימר, ביקש המערער מהמתלונן להביא לשניים מגבות או שמפו בזמן שהם מקיימים יחסי מין, וזאת על מנת לפתות את המתלונן ולרכוש את אמונו.

3. סמוך לחודש אוגוסט 2014, ביקש המערער מהמתלונן להביא לשניים מגבות לצימר. כשנכנס המתלונן לצימר הבחין כי הנאשמת שוכבת עירומה על המיטה. המערער עודד את המתלונן לגעת בנאשמת, במטרה לפתותו ולרכוש את אמונו, והאחרון נעתר להצעה וליטף את ישבנה של הנאשמת. במועד אחר, בני הזוג קיימו יחסי מין בשעה שהמתלונן נכנס לצימר, המערער עודד אותו להצטרף אליהם והמתלונן נעתר להצעה וקיים מגע מיני עם הנאשמת. כך גם, ביום 27.9.2014 הזמין המערער את המתלונן להיכנס לצימר. כשנכנס המתלונן, המערער ישב עירום על כיסא ליד המיטה, והנאשמת שכבה עירומה על המיטה. המערער עודד את המתלונן לקיים יחסי מין עם הנאשמת, והמתלונן קיים עמה יחסי מין חלקיים. במהלך המעשים המערער צילם והסריט את המתלונן, בלא ידיעתו, באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של המערער (להלן: התמונות). על פי המתואר בכתב האישום, בשלב זה גמלה בליבם של בני הזוג החלטה להשתמש בתמונות על מנת לסחוט מהמתלונן כסף באיומים. לאחר הצילום המערער אף פיתח את התמונות והכין מהן עותקים נוספים. ביום 28.9.2014, התקשר המערער למתלונן ואמר לו כי יש בידיו תמונות שלו מקיים יחסי מין עם הנאשמת וכי הנאשמת מתכוונת להגיש נגדו תלונה במשטרה על ביצוע עבירות מין. המערער הוסיף כי אם המתלונן לא ישלם לו 50,000 ש"ח תוגש התלונה במשטרה, והוא עצמו אף ידאג להפצת התמונות. המתלונן נאלץ להסכים לשלם וביקש להיפגש עם המערער לשם כך. ביום 29.9.2014 נפגש המערער עם המתלונן בצימר ודרש שוב כי ישלם לו 50,000 ש"ח, שאחרת הוא ימסור את התמונות למשפחתו של המתלונן. המתלונן אשר חשש לשמו הטוב מסר למערער סכום של 20,000 ש"ח במזומן.

4. במועד אחר, המערער קיבל לידיו 5 שיקים ריקים של אישה אשר הלכה לעולמה (להלן: המנוחה). המערער זייף את חתימתה של המנוחה על גבי כל השיקים במטרה לפרוע אותם במרמה. על פי האמור בכתב האישום המתוקן, המערער החליט לנצל את חולשת המתלונן כדי לפרוע את אחד השיקים (להלן: השיק). לצורך כך, המערער רשם על גבי השיק סכום של 20,000 ש"ח וזייף את חתימתה של המנוחה. ביום 1.10.2014 הגיע המערער אל המתלונן, מסר לו את השיק ודרש ממנו 20,000 ש"ח במזומן תמורתו. המתלונן חשד בכשרות השיק אך נאלץ לשלם למערער בתמורה לשיק סכום 20,000 ש"ח במזומן, על רקע הסחיטה שניהל נגדו המערער. כשניסה המתלונן לפרוע את השיק, התברר לו כי הוא אכן זויף וחשבון הבנק של המנוחה נסגר זה מכבר. מספר ימים לאחר מכן נפגשו בני הזוג עם המתלונן בצימר. המערער אמר למתלונן כי פגע בכבודה של הנאשמת ולכן עליו לשלם עוד 10,000 ש"ח במזומן. המתלונן אשר חשש לשמו הטוב שילם בעל כורחו אף את סכום כסף זה. לאחר תשלום זה, חדל המתלונן לענות לשיחותיו של המערער אשר בתגובה ניסה ליצור קשר עם אשתו ובתו של המתלונן, על מנת לחשוף בפניהן את מעשיו. עקב כך, המתלונן נאלץ לחשוף בפני אשתו את מעשיו ואת דבר הסחיטה. על פי המתואר בכתב האישום, המתלונן שילם לבני הזוג בסך הכול סכום של 50,000 ש"ח במזומן.  

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

5. ביום 17.9.2015 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנהוגה. באשר לפגיעה בערכים החברתיים, עמד בית המשפט המחוזי על הפגיעה של מעשי סחיטה באיומים בהקשר של פגיעה בפרטיות בזכות הקניין; בזכות לפרטיות; ובשקט הנפשי של הנסחט. בנוגע לנסיבות ביצוע העבירה, עמד בית המשפט על כך שמעשיו של המערער אינם כוללים רק חדירה לפרטיות ואיום לפגיעה בזכות זו של המתלונן, אלא גם יצירה באמצעות פיתוי ושידול של המתלונן, את עילת הסחיטה. בית המשפט קבע, כי העובדה שתכנון הסחיטה החל רק לאחר ביצוע הצילומים אינה הופכת את מעשיהם של בני הזוג לנעדרי תכנון. בנוסף, בית המשפט מצא כי חלקו היחסי של המערער בביצוע המעשים היה גדול מחלקה של הנאשמת, והוא ביצע את מרבית המעשים הכרוכים בסחיטה לבדו. כמו כן, בית המשפט מצא כי זיוף השיקים מוסיף לחומרת מעשיו של המערער וכי מעשי הסחיטה גרמו למתלונן נזקים כספיים ונפשיים. לאחר מכן, בית המשפט המחוזי עמד על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מהסוג שביצע המערער, וקבע, כי מתחם העונש ההולם נע בין 18 ל-48 חודשי מאסר בפועל, עבור שלוש העבירות בהן הורשע.

6. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון מספר נסיבות לקולה, וביניהן גילו של המערער; היותו אב לחמישה; והודאתו במיוחס לו. מאידך, בית המשפט המחוזי שקל לחומרה את עברו הפלילי של המערער, הכולל שש הרשעות קודמות, בין היתר בגין עבירות איומים, אלימות, רכוש וגרימת מוות ברשלנות. בנוסף, בית המשפט זקף לחובתו של המערער את נטילת האחריות המצומצמת מצדו; העדר הפנמת חומרת מעשיו; הפוטנציאל השיקומי הנמוך שלו; והסיכון הגבוה להישנות מעשים דומים מצדו בעתיד, כמפורט בתסקיר שירות המבחן. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה יש להעמיד את עונשו של המערער ברף הגבוה של מתחם הענישה ההולם. בהתחשב בכל אלה, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער כאמור בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.