ע"פ 6761/14 מדינת ישראל נ' שפיק רכאב ואח'

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.             לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו) מיום 2.9.14 (הכרעת הדין מיום 15.1.14) בת"פ 10581-07-09 בו הורשעו שלושת הנאשמים בעבירות אלימות חמורות, כפי שיתואר להלן. המערער 1 – הנאשם 1 בבית המשפט המחוזי (להלן שפיק) – מערער הן על הרשעתו והן על חומרת העונש שנגזר עליו; המערער 2 – הנאשם 2 בבית המשפט המחוזי (להלן סמיר,אחי המערער 1) – מערער על הרשעתו בלבד; המדינה מערערת על קולת העונש שנגזר על המערערים 1 ו-2 – בין היתר, מחצית שנת מאסר שתרוצה בעבודות שירות, וכן על קולת העונש שנגזר על הנאשם 3 (להלן מיסם) שאינו מערער בפנינו – בין היתר, מחצית שנת מאסר בפועל.

רקע

ב.             נגד שפיק, סמיר ומיסם (להלן כולם יחד השלושה) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ובנוסף, לסמיר בלבד, עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(א) לחוק העונשין.

           על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 5.7.09 בשעה 20:00 לערך, תקף סמיר, יחד עם אחרים, את סנאד אבו סעדה (להלן סנאד) באגרופים ובסטירות, וכן הכה באלה את רכבו. בהמשך הלילה, הגיעו השלושה – חלקם רעולי פנים – יחד עם אחרים לביתו של סלמאן אבו עבדה (להלן סלמאן) בעוספיה, כיון שחשדו כי בביתו מותקנת אנטנה סלולרית. לאחר שהשלושה התפרעו, יצאו סנאד וסלמאן וראן אבו סעדה (להלן ראן) בריצה אחר השלושה אשר ניסו להימלט מהמקום בריצה. כעבור עשרות מטרים השיג סנאד את סמיר, ובמהלך דין ודברים ביניהם שלף סמיר סכין ודקר את סנאד בגבו. בהמשך, הגיעו סלמאן, ראן, וחיד אבו סעדה (להלן וחיד) ועלי אבו סעדה (להלן עלי) לחצר בית משפחת רכאב, ביתם של שפיק וסמיר בו שהה באותה עת גם מיסם. שם, במהלך קטטה בין הצדדים, דקר סמיר את וחיד דקירה עמוקה בבטנו. כאשר ניגש סלמאן לסייע לוחיד, היכה שפיק את סלמאן פעמיים בראשו – פעם באמצעות מוט ברזל, ופעם באמצעות אגרופן מברזל; בנוסף היכה שפיק את עלי בראשו באגרופן. מיסם ניסה לדקור את סנאד בבטנו בסכין, אולם האחרון הושיט ידו כדי להגן על עצמו וכך מנע את הדקירה אולם נפצע באצבעו. לאחר מכן, דקר מיסם את עלי בבטנו ובכתף ימין. בנוסף צוין בכתב האישום, כי השלושה הכו גם את ראן. כתוצאה מן המתואר, נגרמו לסנאד פצע דקירה בגב; לסלמאן, בין היתר, חתך עמוק בראש; לראן דימום מוחי; לוחיד פצע דקירה בבטן של כ-7 ס"מ; ולעלי פצע דקירה בבטן וחתך בכתף ימין.

הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

ג.              בתום דיוני ההוכחות, קבע בית המשפט המחוזי, בהכרעת דין מפורטת, כי הוכחו עיקר עובדותיו של כתב האישום, והרשיע את סמיר במיוחס לו; אשר לשפיק ומיסם, בית המשפט הרשיעם בעבירות של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) חלף העבירות שיוחסו להם – כאמור, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לאחר שמצא כי לא התקיימה בנסיבות המקרה כוונה מיוחדת הנדרשת לשם הרשעה בסוג העבירה האחרונה; כאמור, המדינה אינה מערערת על הכרעת הדין ולכן לא נרבה דברים בעניין זה.

ד.             בית המשפט קבע, כי עדויות השלושה היו רצופות סתירות והן לא נמצאו מהימנות. אשר לעדויות המתלוננים, אף שגם בה היו סתירות מסוימות, נמצא כי אלה אינן מהותיות, מצביעות על תיאום גרסאותׁ(פסקה 127 להכרעת הדין).

           אשר לדקירת סנאד על-ידי סמיר, בית המשפט הפנה להודעותיו של סנאד במשטרה, מהן עולה כי סמיר הגיע לביתו של סלמאן בשעה 22:00 לערך, ומשם נמלט לבית משפחת רכאב. בהמשך, כאשר יצא סנאד לבית משפחת רכאב, ראה אדם או שניים רצים לעברו ולהם כיסוי ראש; הוא הוריד לאחד מהם את הכיסוי, זיהה את סמיר, ואז דקר אותו סמיר בגבו (פסקה 88 להכרעת הדין).