ע"פ 66320-12-15 מדינת ישראל נ' ראאד חדר

השופטת ר' פרידמן-פלדמן:

1. ערעור המדינה על אי הרשעה ועל קולת העונש שנגזר על המשיב, בגזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט שמואל הרבסט), מיום 17.11.2015 בת"פ 31700-07-13, לפיו נקבע כי המשיב ביצע עבירה של הפרעה לשוטר, לפי סעיף 275 לחוק העונשיו תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), והוא נידון לעונש של שמונים שעות שירות לתועלת הציבור.

ההליכים בבית-משפט קמא:

2. המשיב הודה, בגדרו של הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, לפיו ביום 20.1.2012 או בסמוך לכך, הגיע עם אשתו ושלושת ילדיו למחסום "קלנדיה". בהגיעם למחסום, עברה אשת המשיב בדיקה ביטחונית. משצפצף גלאי המתכות, דרשו ממנה החיילים במקום לעבור מספר פעמים בגלאי, על מנת להשלים את הבדיקה הביטחונית כנדרש. בשל כך, החל המשיב מנער את שער המחסום ורץ לעבר חלון הבידוק, לעמדתה של החיילת נט-לי אמסלם (להלן: "החיילת").

בהתקרבו לחלון הבידוק, צעק המשיב על החיילת "את זונה, תראי איך את מדברת, יא זונה", "אתם גזענים" ו-"בואי החוצה אני אראה לך מה זה". המשיב חזר על אמירות אלו מספר פעמים וליווה אותן בהנפת אצבע משולשת לעבר החיילת.

בשלב זה, הזעיקה החיילת את השוטר רס"ר אבו-האדיר, המשמש כפקד המחסום (להלן: "מפקד המחסום") למקום האירוע. משהגיע מפקד המחסום למקום וניסה להרגיע את המשיב, החלו ילדיו של המשיב שהיו במקום לבכות. בשלב זה המשיך המשיב להתפרע ודחף את מפקד המחסום.

3. בהודעתם על הסדר טיעון, ביום 16.3.2015, הודיעו הצדדים כי הוסכם שהמשיב יודה במיוחס לו בכתב אישום מתוקן, ייקבע כי ביצע את העבירה, ויישלח לקבלת תסקיר שירות המבחן. עוד הוסכם כי בכפוף לתסקיר חיובי, שיצביע על נזק קונקרטי המגובה בראיות להעסקתו של המשיב, תסכים המערערת לאי הרשעה ושל"צ קצר. במידה שהתסקיר יהיה שלילי, תעתור המערערת למאסר על תנאי והסניגור חופשי בטיעוניו, גם בשאלת ההרשעה.

4. ביום 25.10.2015 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב.

על פי האמור בתסקיר, המשיב בן 37 שנים, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בירושלים, עובד בחברת חשמל. צוין כי לדברי המשיב הוא סיים 12 שנות לימוד וקיבל תעודת בגרות. אשתו של המשיב, לה נישא בהיותו בן 23, הינה כיום סטודנטית. ילדיו לומדים במסגרות חינוך פרטיות, מתוך הכרה בחשיבות חינוך והשכלה.

צוין כי למשיב אין הרשעות קודמות.

לגבי האירוע מושא כתב האישום, תאר המשיב את האירוע, כאשר לדבריו הוא ובני משפחתו עברו במחסום, כף ידו של בנו בן ה-3 נתפסה במכונת השיקוף. בעקבות זאת, הוא רץ לעבר המחסום וניער אותו והמחסום נפתח. המשיב מתאר כי היה נסער ואיבד שליטה, שכן לאורך כל האירוע בנו בכה וצעק, וכף ידו הייתה פצועה בתוך מכונת השיקוף. לדברי המשיב, הוא ניגש לחלון בו היו החיילות, ואלו לא שמעו אותו. הוא צעק לעברן, לא קילל ואיים כנטען בכתב האישום. בעת האירוע הגיע חייל והדף אותו, ובהמשך הגיע שוטר שעצר את מכונת השיקוף והציע לו לפנות עם בנו לקבלת טיפול רפואי. בנו אכן פונה על ידי אמבולנס לקבלת טיפול רפואי.

קצינת המבחן התרשמה מקושי של המשיב לקחת אחריות על העבירה. לצד זאת, המשיב הביע חרטה על אופן התנהגותו. לדבריו הוא ובני משפחתו מורגלים במעבר במחסום והוא מעולם לא התנהג באופן שאינו ראוי. להערכת קצינת המבחן, בעת ביצוע העבירה, היה המשיב שרוי בלחץ ומצוקה ומתוך כך פעל באימפולסיביות ותוקפנות.