ע"פ 6520/14 בוקאעי נ' מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1. האם יש מקום להקל בעונשו של המערער, אשר סייע לאירוע של ירי בחפים מפשע, בכך שהסיע למקום האירוע קטין מבני משפחתו המורחבת אשר החזיק באקדח ואף ירה בו? כל זאת, בנסיבות שבהן אירוע הירי הסתיים, למרבה המזל, ללא פגיעות בנפש. זו השאלה שבה התבקשנו להכריע.

כתב האישום וההליכים עד כה

2. נגד המערער ואחד מבני משפחתו, שהיה באותה עת קטין (להלן: הנאשם האחר), הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 29676-07-13, השופט ד' פיש). בהמשך, כתב אישום זה תוקן במסגרת הסדר טיעון, והם הודו באמור בו. לפי כתב האישום המתוקן, ביום 21.6.2013 המערער נהג ברכבו והסיע בו גם את הנאשם האחר, כשהם מחזיקים ונושאים יחדיו אקדח שלא כדין. הם חלפו ברכב מספר פעמים מול ביתו של אדם בשם ב', אשר משפחתם נמצאת בסכסוך עם משפחתו. בחלוף מספר דקות המערער עצר את הרכב כשהוא מותיר את המנוע פועל. הנאשם האחר יצא מן הרכב וירה מאקדחו שמונה יריות לערך לעבר שניים מילדיו של ב' שישבו בפתח הבית, אחד מהם קטין. האחרונים רצו לעבר הבית בעוד הנאשם האחר מוסיף לירות לעברם. בסופו של הירי חזר הנאשם האחר לרכב שבו נהג המערער והשניים נסעו ממקום האירוע. בגין מעשים אלה יוחסו למערער ולנאשם האחר העבירות הבאות: לשניהם יוחס ביצוע של עבירות נשק בצוותא חדא לפי סעיפים 144(א) רישא, 144(ב) רישא ו-144(ג)(1) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בתוספת סעיף 29 לחוק זה; לנאשם האחר יוחסה עבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 335(א)(1) ו-333 לחוק העונשין יחד עם סעיף 25 לחוק זה; למערער יוחס סיוע לעבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 335(א)(1) ו-333 לחוק העונשין יחד עם סעיפים 25 ו-31 לחוק זה.

3. ביום 7.4.2014 בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על-פי הודאתו, והורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו. יצוין כי במועד זה בית המשפט המחוזי קבע גם כי הנאשם האחר, שהיה קטין במועד האירוע, ביצע את העבירות שיוחסו לו והורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו.

4. גזר דינם של השניים ניתן ביום 17.9.2014. לצורך כך התייחס בית המשפט המחוזי לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, כפי שאלה עלו מתסקירי המבחן, לכך ששניהם נעדרי עבר פלילי, לעובדה שהם נטלו אחריות והודו במעשים שיוחסו להם, וכן לטיעוניהם של הצדדים באשר לענישה הנוהגת.

5. בכל הנוגע למערער צוין בתסקיר המבחן כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי לרוב. עם זאת, צוין גם כי הוא נוטל אחריות חלקית בלבד למעשיו. בסיכומו של דבר, שירות המבחן המליץ לשקול להטיל עליו צו מבחן למשך שנה וחצי והטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות.

6. לאחר ששקל את הדברים, בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 30 לבין 72 חודשי מאסר וגזר על המערער עונש מאסר בפועל בן 30 חודשים (בניכוי ימי מעצרו), וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות כלפי אדם או עבירת נשק שהיא פשע, קנס בסך 5,000 שקל ופיצוי למתלוננים בסך 10,000 שקל (שניהם לתשלום עד ליום 31.12.2014). להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם האחר עונש מאסר בפועל בן 36 חודשים, ובנוסף לכך מרכיבי עונש זהים לאלה שהושתו על המערער. בית המשפט המחוזי ציין כי ענישה זו משקפת, מחד גיסא, את חלקו הרב יותר של הנאשם האחר באירוע, ומאידך גיסא, את העובדה שהיה קטין באותה עת, לעומת המערער שהיה כבר בגיר.