ע"פ 6315/13

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיא י' אלרון והשופטים ע' גרשון וא' אליקים) בתפ"ח 24258-08-11 מיום 10.7.2013, במסגרתו הושת על המערער עונש של שבע וחצי שנות מאסר בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה מהעבירות המפורטות בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ופיצוי למתלונן בסך 70,000 ש"ח.

כתב האישום

2. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום, לפי סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין; ניסיון למעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ובצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין; ואיסור מכירת משקאות משכרים לקטין, לפי סעיף 193א(א2) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, ביום 30.7.2011 הלך המתלונן, יליד שנת 1995, לכיוון ביתו, בדרכו חזרה מבילוי בו שתה מספר כוסות שתייה חריפה. בשלב מסוים עצרה לידו מכונית ובה המערער וחברו שנהג במכונית (להלן: האחר). המערער והאחר שאלו את המתלונן כיצד להגיע למקום מסוים (להלן: המקום) והמתלונן החל להסביר להם ואף נענה לבקשתם להצטרף אליהם ולהראות להם את המקום, זאת לאחר שהבטיחו לו כי יחזירו אותו לביתו.

3. המתלונן עלה על הרכב ונסע עם המערער והאחר לכיוון המקום אך לאחר שהשלושה לא הצליחו לאתר את אותו מקום הם נסעו לכיוון חוף הים כאשר בדרך קנה המערער, בנוכחות המתלונן, בקבוק וודקה לשימושם. השלושה הגיעו לחוף הים והחלו לשתות מבקבוק הוודקה כאשר בשלב מסוים, לאחר שהמתלונן שתה מספר כוסות וודקה, הוא נרדם. על פי המתואר בכתב האישום, המערער ניצל את מצבו של המתלונן וללא הסכמתו, בעודו ישן, הפשיט את מכנסיו ותחתוניו של המתלונן והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. המתלונן שחש כאב באחוריו, התעורר וביקש מהמערער להפסיק את מעשיו. לאחר מכן, המערער החל לנשק את המתלונן בפניו וקירב את איבר מינו לפיו של המתלונן וניסה להחדירו אליו, אך המתלונן התנגד לכך עם ידיו. לאחר מכן, המתלונן קם, הרים את בגדיו וביקש מהמערער והאחר להחזירו לביתו. 

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

4. ביום 23.6.2013 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 10.7.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בית המשפט המחוזי עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, על הנסיבות הקשורות בביצועה ועל מדיניות הענישה הנהוגה. באשר לפגיעה בערכים החברתיים, עמד בית המשפט המחוזי על הפגיעה הקשה של עבירות מין בשלמות גופו של המתלונן; בנפשו; בתחושת הביטחון שלו; ובתחושת הביטחון של הציבור בכלל. לאחר מכן, בית המשפט המחוזי עמד על נסיבות ביצוע העבירה הנזקפות לחובתו של המערער, וביניהן ניצול תמימותו של המתלונן הקטין וכן ניצול חולשתו הפיזית בהיותו שתוי ורדום; ביצוע המעשים תוך התעלמות מהתנגדותו של המתלונן; רצף העבירות המתמשך שביצע המערער במתלונן; והנזק שנגרם למתלונן כתוצאה מהמעשים. כמו כן, בית המשפט המחוזי עמד על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מהסוג שביצע המערער, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-12 שנות מאסר בפועל.

5. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער בתוך מתחם העונש ההולם, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון מספר נסיבות לקולה, וביניהן מצבו הבריאותי של המערער; מצבה הבריאותי והנפשי של רעייתו ותלותה בו; ומצבם הכלכלי. לצד זאת בית המשפט המחוזי מצא כי מצבו הבריאותי של המערער והיותו נשא HIV, מהווה גם נסיבה לחומרה, שכן הוא העמיד בסיכון את בריאותו של המתלונן ועלול היה לגרום לו נזק חמור בהרבה. אשר על כן, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער, כאמור בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.

הערעור