ע"פ 6271/15פלוני ואח' נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' י' הכהן) בת"פ 182-02-14 מיום 2.8.2015, במסגרתו הושת על המערער 1 עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור כל עבירה מן העבירות בהן הורשע; ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח, ועל המערער 2 הושת עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור כל עבירה מן העבירות בהן הורשע; ופיצוי למתלונן בסך 2,000 ש"ח.

כתב האישום

1. המערערים הורשעו על יסוד הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, בעבירות של חטיפה, לפי סעיף 369 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וסחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשנית, ביום 1.1.2013 נהרג בנו של המערער 1 (להלן: המנוח), במהלך קטטה בה היה מעורב ר.א, בנו של צ.א (להלן: המתלונן). ר.א הועמד לדין בעקבות הקטטה ויוחסה לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. עובר ליום 24.10.2013 קשרו המערערים ונאשם 2, כולם בני אותה משפחה, קשר לחטוף את המתלונן במטרה לאיים עליו ולגרום לו להודות שבנו הוא זה שרצח את המנוח. ביום 24.10.2013 הגיעו המערער 1, נאשם 2 ואנשים נוספים מבני משפחתם לחנות בה שהו באותה עת המתלונן ואשתו. המערער 1 פנה אל המתלונן, הציג עצמו כאביו של המנוח ואמר לו "[...] הבן שלך הוא הרוצח, יש לך 24 שעות לבוא ולהודות בכך אחרת אפגע בך".

2. מאוחר יותר באותו יום, סמוך לשעה 14:30 נסעו המתלונן, אשתו ובתם במונית לכיוון ביתם. בשלב מסוים עקף את המונית רכב וחסם את דרכה. מהרכב יצאו המערער 2, נאשם 2 ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה (להלן: האדם הנוסף), כשהם רעולי פנים (להלן: שלושתם ביחד – השלושה). השלושה פתחו את דלת המונית והורו למתלונן לצאת ולבוא איתם תוך שהם מושכים בידו. השלושה הובילו והכניסו את המתלונן לרכב, כיסו את עיניו באמצעות מטפחת, נסעו מספר דקות והכניסו אותו לבית במקום שאינו ידוע. כעבור זמן מה חזרו השלושה על אותה פעולה והסיעו את המתלונן לבית נוסף, כאשר במהלך הנסיעה אמרו לו "עכשיו אתה תפגוש מישהו ותודה בפניו שבנך ר. הוא מי שרצח". בהגיעו של המתלונן לבית הנוסף המערער 1 המתין לו שם, הזדהה בפניו כאביו של המנוח והסיר ממנו את כיסוי העיניים. המערער 1 איים על המתלונן באומרו כי "אני רוצה להחזיר אותך לביתך שתהיה בטוח, ויש לך 24 שעות. אם לא תבוא עם קרוביך ותגיד שבנך הוא הרוצח, לא תהיה בטוח. לא אתה, לא אשתך ולא קרוביך". לאחר מכן, הסיע המערער 1 את המתלונן לביתו.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 2.8.2015 גזר בית המשפט המחוזי את דינם של המערערים. בגזר דינו, בית המשפט עמד על הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, על הנסיבות הקשורות בביצוען ועל מדיניות הענישה הנהוגה. בית המשפט המחוזי קבע, כי הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו במסגרת האירוע הם: כיבוד החוק ומניעת עשיית דין עצמי על ידי נפגעי העבירה; ההגנה על אוטונומיית הפרט; זכותו לחירות ולתנועה חופשית ללא מגבלות; זכותו לשלוות נפש; ושמירה על שלום הציבור וביטחונו. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המערער 2 פגע במעשיו באופן ישיר וממשי באוטונומיה של המתלונן ובסדר הציבורי, והמערער 1 איים על המתלונן והפחיד אותו.

4. בית המשפט המחוזי התייחס למספר נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, וביניהן קיומו של תכנון מוקדם אשר כלל איומים מקדימים, מעקבים ועצירת המונית שבה נסע המתלונן; וחומרת המעשים הנלמדת מכך שהמערער 2 לקח את המתלונן לשני מקומות מסתור והמערער 1 השמיע איומים כלפיו. בנוגע לחלקם היחסי בביצוע המעשים קבע בית המשפט כי חלקו של המערער 2 היה דומיננטי יותר בביצוע עבירת החטיפה ואילו חלקו של המערער 1 בעבירת הסחיטה באיומים, היה העיקרי. כמו כן, עמד בית המשפט המחוזי עמד על כך שבחטיפה לא הופעלה אלימות פיזית ולא נגרם נזק פיזי, אולם, נגרמו נזק נפשי ופחדים למתלונן ולמשפחתו כתוצאה מהאירוע. בנוסף, בית המשפט ציין לקולה את העובדה שהנסיבות אשר הובילו את המערערים לבצע את העבירות הן חריגות, ונבעו ממות בנו של המערער 1 בקטטה, בה היה מעורב גם בנו של המתלונן. לאחר מכן, עמד בית המשפט המחוזי על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מהסוג שביצעו המערערים, וקבע, כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל-20 חודשי מאסר בפועל, עבור שתי העבירות בהן הורשעו המערערים.

5. על מנת לקבוע את עונשו של המערער 1 בתוך מתחם העונש ההולם, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון מספר נסיבות לקולה, וביניהן נסיבות חייו הקשות, ובפרט מותו הטראגי של בנו אשר הייתה לו השפעה משמעותית על ביצוע העבירה; עברו הפלילי שאינו מכביד; נטילת אחריות והבעת חרטה על מעשיו, אם כי נטה לטשטש ולצמצם את חומרתם; וחיסכון הזמן השיפוטי. בנוסף, בית המשפט ציין כי מצא מקום להקל בעונשו ביחס למערער 2 ולנאשם 2 בעיקר בהיותו אב שכול. בנוסף, בית המשפט ציין כי נתן דעתו להסדר העונשי בעניינו של המערער 1 במסגרתו עתרה המשיבה לעונש מרבי של 15 חודשי מאסר. בקביעת עונשו של המערער 2 התייחס בית המשפט המחוזי לחומרה לכך שהמערער 2 לא היה קרוב מדרגה ראשונה של המנוח, וציין כי הוא הורשע ואף ריצה עונש מאסר בשל עבירה של אחזקת נשק וירי בנשק חם באיזור מגורים. לקולה התייחס בית המשפט לבעיותיו הרפואיות של המערער 2 ולאמפטיה שהביע כלפי המתלונן. בית המשפט אף התרשם כי המערער 2 נגרר במידה רבה אחרי יתר הנאשמים בשל מחויבות משפחתית. כמו כן, נשקלו לקולה הודייתו וחרטתו של המערער 2, אך צוין כי הן התרחשו רק לאחר שתי ישיבות הוכחות.