ע"פ 5996-15 רוג'ה ואח' נ' מדינת ישראל

בקשות לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט) בגדרו נגזרו על המבקשים בע"פ 5996/15 ובע"פ 6023/15, בין היתר, 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין הרשעתם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בית משפט קמא כי על המבקשים להתייצב לריצוי מאסרם ביום 20.9.2015.

רקע

1. נגד המבקש בע"פ 5996/15 (הנאשם 3 בכתב האישום, להלן: דניאל), המבקש בע"פ 6023/15 (הנאשם 1 בכתב האישום, להלן: רונן) ונאשם נוסף, אחיו של רונן (שלושתם יכונו להלן: הנאשמים), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. באישום הראשון נאמר, כי ביום 31.10.2013, בשעות הערב, הנאשמים שהו בטיילת ארמון הנציב בירושלים. בשלב מסוים הגיע למקום המתלונן, ומסיבה שאינה ידועה, רונן הטיח את אגרופו בפניו. אף שהמתלונן ניסה להימלט מהמקום, אחד הנאשמים הכה את המתלונן ברגליו באמצעות צינור ברזל, וכתוצאה מכך, המתלונן התמוטט ונפל. בעודו שכוב על הקרקע, הנאשמים המשיכו להכות את המתלונן ודקרו אותו פעמים רבות בראשו, בגבו, בעורפו ובבטנו. נאמר, כי הנאשמים חדלו ממעשיהם רק לאחר שהמתלונן פסק מלזוז. בכתב האישום נאמר, כי כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נגרמו למתלונן חתכים עמוקים בעורפו ובראשו, אשר הצריכו תפירה תחת הרדמה כללית, וכן נגרמו לו חתכים נוספים. באישום השני, יוחסה לרונן לבדו עבירה של החזקת סכין במועד אחר.

2. לאחר הליך הוכחות, הורשעו הנאשמים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וזוכו מעבירה של החזקת סכין. רונן זוכה אף מהעבירה שיוחסה לו באישום השני, לאחר שהמשיבה לא עמדה על הרשעתו באישום זה. הכרעת הדין מיום 3.2.2015 התבססה בעיקר על עדות המתלונן, שטען כי פגש את הנאשמים בשתי הזדמנויות לפני האירוע נשוא כתב האישום וזיהה אותם כתוקפיו. בית משפט קמא דחה את טענות הנאשמים כלפי מהימנותו של המתלונן, בין היתר, בטענה כי ישנן סתירות מהותיות בין הודעותיו במשטרה לבין עדותו. הוסבר כי הנאשמים התנגדו להגשת הודעות המתלונן במשטרה, על אף שבאת כוח המשיבה ביקשה להגישן, ובנסיבות אלה, נוצר קושי להידרש לטענותיהם המתייחסות לקטעי דברים שנאמרו בהודעות, בלי להבין את ההקשר הכללי של הדברים. לעדות המתלונן הצטרפה עדותו של עד שהגיע למקום בעת שהנאשמים תקפו את המתלונן. לטענת העד, משהבחין באירוע, הוא ניסה להבהיל את התוקפים בכך שהניף לעברם אבן. בהמשך הזעיק העד את כוחות ההצלה והגיש סיוע למתלונן. העד מסר, כי הוא פגש בנאשמים בעבר וזיהה אותם כתוקפיו של המתלונן. נקבע, כי גם דבריו של אביו של דניאל, לפיהם דניאל סיפר לו על מריבה שנקלע אליה בסמוך לאותו מועד שבגדרה 'הרביצו לערבי', חיזקה את עדות המתלונן.

          בית משפט קמא דחה את גרסתו של דניאל שלפיה הוא אמנם נכח באזור האירוע בזמן התרחשותו, אך לא היה עד לאירוע התקיפה ולא לקח בה חלק. כן נדחתה, גרסת האליבי שהעלה רונן. נאמר, כי מעבר לכך שרונן לא מסר פרטים ממשיים ביחס לטענת האליבי, גרסה זו גם עמדה בסתירה לפרטים אחרים שמסר על אודות ערב האירוע.

3. גזר הדין בעניינם של הנאשמים ניתן ביום 19.7.2015, לאחר שהוגש תסקיר בעניינם. כעולה מגזר הדין, שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית בעניינם של הנאשמים, אף שהתרשם מהמוטיבציה שלהם לנהל אורח חיים תקין.

          בית משפט קמא קבע בגזר דינו כי מתחם הענישה בעניינם של הנאשמים נע בין 3.5 ל-8 שנות מאסר בפועל. בבואו לגזור את עונשו של דניאל בתוך המתחם, התייחס בית משפט קמא לנסיבות חייו הקשות, לגילו הצעיר, לכך שהוא נעדר עבר פלילי, ולכך שהוא אב לילדים קטינים שוודאי יפגעו ממאסרו. נוכח כל האמור, גזר בית משפט קמא על דניאל עונש מאסר בפועל לתקופה של 50 חודשים, בניכוי ימי מעצר (כעשרה חודשים). בהקשר זה יצוין, כי בית משפט קמא דחה את בקשת דניאל לנכות מעונש המאסר את התקופה בה שהה במעצר תחת פיקוח אלקטרוני. כן הושת על דניאל תשלום פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח.

מתחם הענישה שנקבע בעניינו של דניאל זהה לזה שנקבע בעניינו של רונן וכך גם העונש בתוך המתחם. בקביעת עונשו של רונן בתוך המתחם עמד בית משפט קמא על נסיבות חייו הקשות של רונן (ושל אחיו, הנאשם 2 בכתב האישום) אשר איבדו את אביהם בגיל צעיר ועל כן חוו קשיים כלכליים ונאלצו לסייע בפרנסת המשפחה. כן נאמר, שאם המשפחה הלכה אף היא לעולמה לאחרונה, וכי במהלך השנים הם איבדו אחים נוספים. עוד שקל בית משפט קמא את גילו הצעיר של רונן, את העובדה שהוא מטופל בשני ילדים קטנים ואת עברו הנקי (אף שתלויים נגדו שני תיקים בגין עבירות איומים ותקיפת בת זוג ובגין עבירות סמים). כאמור, גם על רונן נגזרו 50 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו (כתשעה חודשים חודשים) וגם בעניינו נדחתה הבקשה לנכות ממאסרו את התקופה בה היה נתון במעצר תחת פיקוח אלקטרוני.