ע"פ 59863-03-1421 לוגסי נ' מדינת ישראל

השופט עודד שחם:

1. ערעור על הכרעת דין (24.6.13) וגזר דין (17.2.14) של בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט י' מינטקביץ) בת"פ 14115-01-12. בהכרעת הדין הורשע המערער בביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין, היזק לרכוש ואיומים. המערער זוכה מעבירה של ניסיון תקיפה. בגזר הדין, הוטלו על המערער עונשים של 18 חודשי מאסר בפועל, וכן שני מאסרים מותנים.

    

2. דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות. אבאר את הטעמים למסקנה זו עתה. תחילה אדון בהכרעת הדין. אחרי כן, אדון בגזר הדין.

    

3. הכרעת הדין. מעיון בחומר הראיות על רקע טענות המערער עולה, כי היה בסיס מוצק להרשעתו של המערער בדין. בסיס זה נמצא באמרות החוץ של המתלונן (ת/18, ת/19); בתמליל עימות שנערך בין המתלונן ובין המערער (ת/12); באמרות החוץ של העדה רעות לוגסי (להלן – רעות), אחותו של המערער; ובאמרות החוץ של מר יצחק חנניה (להלן – מר חנניה), אחיו של המתלונן (ת/21א) (להלן – ייקראו השלושה ביחד – העדים). בית המשפט ניתח את הראיות באופן מנומק ובהיר. בתוך כך, בית משפט השלום נתן את דעתו לאי ההתאמות שנתגלו באמרות. הוא אף קבע, לרקען, כי יינתן משקל רק לחלקים באמרות החוץ הנתמכים ממקורות ראייתיים אחרים. קביעות אלה של בית המשפט עולות בקנה אחד עם חומר הראיות, ואין כל עילה להתערב בהן.

    

4. המערער טוען, כי רעות, מר חנניה והמתלונן סתרו בעדויותיהם את גרסותיהם במשטרה באופן המעורר ספק באשמתו של הנאשם. אין בידי לקבל טענה זו. בית משפט השלום עמד בהרחבה על הסתירות שהתגלעו בין העדויות לבין ההודעות שמסרו העדים במשטרה. בתוך כך, עמד בית המשפט על הסתירות בין ההודעה שמסרה רעות במשטרה (ת/14) ובין הדברים שמסרה בעימות שנערך בינה ובין המערער (ת/13). באופן דומה, ניתח בית המשפט את הסתירות שהתגלעו בין עדותו של מר חנניה להודעה שמסר במשטרה (ת/21א). הוא עמד גם על הסתירות שהתגלעו בין עדותו של המתלונן לדברים שמסר בהודעתו במשטרה ובעימות שנערך בינו לבין המערער (ת/18; ת/12).

    

5. בית המשפט קבע כי עדויותיהם של העדים הותירו רושם שלילי. בית המשפט קבע, כי ההתרשמות היא, כי מטרת העדויות האמורות הייתה לסייע למערער ולשחוק את משקל אמירותיהם המפלילות. אציין, כי רושם דומה עולה גם מעיון בעימות בין המערער ובין רעות, ממנו לא עולה הסבר סביר אחר לשינוי שחל בגרסתה של רעות. בנסיבות אלה, ובשים לב ליתרונה המובהק של הערכאה הדיונית בהתרשמות מעדים, כמו גם לגישה הזהירה והמדודה של בית משפט השלום ביחס לאמרות שהובאו בפניו, לא מצאתי עילה להתערב בקביעתו, כי יש להעדיף את האמרות על פני העדויות שנשמעו במשפט. הדברים אמורים ביתר שאת בהינתן קרבת המשפחה של העדים אל המערער.

    

6. בית המשפט אף נתן דעתו לכך, ששלושת העדים תוחקרו ביחד בדירה, טרם נגבו הודעותיהם. הוא עמד על כך, שהשוטרים רשמו תמצית של הדברים אותם מסרו העדים בדו"חות פעולה זהים שערכו (ת/11), בלא לציין בצורה ברורה איזה מידע מסר כל עד. בית המשפט הסתייג בבירור מדרך פעולה זו (ראו בעמודים 4, 14 להכרעת הדין). הוא הגדיר את הכשלים האמורים שנפלו בפעולת השוטרים כ"חמורים". הוא אף הורה להעביר את הכרעת הדין לקצין אח"מ מחוז ירושלים, על מנת שייתן דעתו לכשלים עליהם עמד. בה בעת, קבע בית המשפט כי בנסיבותיו של העניין אין בסיס לקבוע כי הכשלים גרמו לנזק ראייתי העלול לפגוע באופן ממשי בהגנת הנאשם או באפשרות להגיע לחקר האמת.