ע"פ 5881/14 ביארי נ' מדינת ישראל

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שניתן ביום 22.6.2014, בת"פ 20672-04-13 (כב' השופט מ' דרורי, סג"נ).

2. המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). ביום 22.6.2014, נגזר דינו של המערער, והוטלו עליו העונשים הבאים: 5 שנות מאסר, שמניינן מיום מעצרו – 1.4.2013; הופעל במצטבר עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים, שהושת על המערער בת"פ 36717-07-12, בבית משפט השלום בירושלים, כך שעל המערער לרצות 68 חודשי מאסר מיום מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור המערער, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירת שוד; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור המערער, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירת אלימות או עבירת רכוש מכל סוג שהוא (למעט שוד); בנוסף, חוייב המערער בתשלום פיצויים למתלוננת בשיעור של 15,000 ₪.

           המערער משלים עם הרשעתו בדין, והוא מערער רק על חומרת עונש המאסר שהושת עליו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער

3. ביום 11.3.2013, החליטה ס.ד., ילידת 1920, המתגוררת בירושלים (להלן: המתלוננת), למכור שני צמידי זהב שהיו ברשותה, לחנות תכשיטים המצויה ברח' יפו בירושלים (להלן: החנות). המתלוננת ניגשה לחנות, מכרה את צמידי הזהב וקיבלה תמורתם סכום של 7,200 ₪, אותם הכניסה לתיקה. נטען בכתב האישום, כי המערער עבר במקרה במקום, הבחין במתלוננת כשהיא מכניסה את סכום הכסף לתיקה, והחליט לשדוד אותה. המערער החל לעקוב אחרי המתלוננת, אשר יצאה מהחנות והלכה לאיטה לעבר תחנת האוטובוס בקו 75, כדי לנסוע לביתה. המתלוננת התיישבה בתחנה והמתינה לאוטובוס, כאשר המערער נעמד מאחורי התחנה, בהמתנה לאוטובוס. כעבור זמן מה, הגיע האוטובוס בקו 75, והמתלוננת עלתה אליו, בעוד המערער עולה לאוטובוס בעקבותיה. משירדה המתלוננת מהאוטובוס, החל המערער ללכת אחריה, וכאשר הגיעה המתלוננת לחדר המדרגות בביתה, היא הבחינה במערער כשהוא עומד בכניסה לבית. המערער פנה אל המתלוננת ושאל אותה אם היא זקוקה לעזרה, והיא השיבה בשלילה. בשלב זה, פנה המערער בתקיפות אל המתלוננת ושאל אותה שוב "את לא רוצה עזרה?", ומיד לאחר מכן חטף המערער את תיקה של המתלוננת, דחף אותה אל הרצפה ונמלט. המתלוננת נפלה על רצפת חדר המדרגות והחלה לצעוק. נאמר בכתב האישום, כי במהלך הימלטותו מהמקום, הוציא המערער מתיקה של המתלוננת 7,800 ₪, ולאחר מכן השליך את התיק ואת שאר תכולתו, לגינה שהיתה בקרבת מקום. נטען בכתב האישום, כי "במעשיו המתוארים לעיל, גנב [המערער] דבר ובשעת מעשה ביצע מעשה אלימות באדם, כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר, או להתגבר עליה".

גזר דינו של בית משפט קמא

4. בגזר דינו הרחיב בית משפט קמא את היריעה, תוך ניתוח השיקולים הרלבנטיים לגזירת העונש, לאורו של תיקון 113 לחוק העונשין. בפתח גזר הדין, עמד בית משפט קמא על עיקרי הדברים המופיעים בתסקיר מבחן, שניתן בעניינו של המערער. המערער, כבן 42 שנים, אינו נשוי והוא אב לשני ילדים בגילאי 3 ו-13 מבנות זוג שונות. המערער נולד לאם חד הורית, וזהותו של אביו הביולוגי אינה ידועה לו. אמו נישאה לבעל ממוצא מוסלמי, ולבני הזוג נולדו 4 ילדים נוספים. המערער סיים, כביכול, 8 שנות לימוד, אך במהלך השנים הוא נפלט ממוסדות חינוכיים שונים, בשל בעיות התנהגות, אשר כללו אלימות קשה. מעורבותו הפלילית של המערער החלה בגיל 13, והוא שהה במעונות נעולים שונים, שם הוא התקשה לשמור על מחוייבות טיפולית ארוכת טווח. המערער החל לעשן גראס בגיל 16 שנים, ובהמשך עבר לסמים קשים. בשנת 2002, נדון המערער ל-8 שנות מאסר בגין ביצוע עבירת שוד ועבירות נוספות. את השליש האחרון של תקופת מאסרו ריצה המערער בהוסטל לאסירים משוחררים, ולאחר שעזב את ההוסטל הוא חזר להשתמש בחומרים ממכרים.