ע"פ 58750-12-15 מדינת ישראל נ' אלקובי ואח'

ערעור על החלטתו של כב' השופט צ' עוזיאל מיום 15.11.15 בת"פ 45014-12-14, בה קיבל טענת הגנה מן הצדק שנטענה על-ידי המשיבות בתיק שמדובר בו והורה על ביטול כתב האישום.

אלה העובדות הרלוונטיות:

1.נגד אסתר אלקובי וסימה אלקובי (להלן: "המשיבות") הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בת"א בו יוחסה להן עבירת תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

בפתח ההליך עתרה ההגנה לביטול כתב האישום מכח סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982, קרי: הגנה מן הצדק. הסנגוריה הפנתה ונסמכה על הנחיה מס' 2.18 של פרקליט המדינה (להלן: "ההנחיה"). עניינה של ההנחיה הוא בהסדרת המהלכים כאשר מדובר בתלונות צולבות: השוטר מתלונן על כך שהאזרח תקף אותו ואילו האזרח מתלונן על כך שהשוטר תקף אותו: "תכלית ההנחיה לאפשר תיאום בין רשויות האכיפה ולמנוע מצב שבו ביחס לאותו אירוע התנהלו שני הליכים מקבילים ברשויות אכיפה שונות - מצב שעלול להסתיים בדיבור של הרשות בשני קולות ובהמשך אף עלול להביא להחלטות שיפוטיות סותרות ולתקלות".

כדי להימנע ממצב זה מורה ההנחיה כי על המשטרה להעביר לבדיקת מח"ש את כל חומר הראיות הרלוונטי שנאסף בחקירה. מח"ש תבדוק את הראיות וכאשר התלונה מגלה חשד ממשי לעבירה שביצע שוטר, תיפתח נגדו חקירה פלילית. ההנחיה איננה כוללת דרישה המופנית למח"ש להודיע למתלונן (המשיבות בענייננו), כי הוא רשאי להגיש תלונה למח"ש בנוסף לדבריו בחקירתו במשטרה. כל מה שנדרש הוא כי:

"התובע בתיק יוודא כי תלונת האזרח כגון הודעתו במשטרה בה טען כי הותקף על-ידי השוטר בתוספת חומר הראיות בכללותו יועברו לעיון מח"ש וישהה את קבלת ההחלטה בתלונה המקבילה נגד האזרח, עד אשר תתקבל החלטה במח"ש ביחס לטענות שהועלו נגד השוטר".

אין בהנחיה דרישה כי על מח"ש להודיע לאזרח בדואר או בכל צורה אחרת, כי הוא זכאי להגיש תלונה אליהם נגד השוטר שמדובר בו. יחד עם זאת, נראה שהתפתחה פרקטיקה ולפיה מח"ש אכן מודיעה זאת לאזרח ולאחר מכן, כאשר מושלמת הבדיקה בעקבות הפניה דלעיל, מונפק מסמך המכונה "אישור שפיטה". אישור השפיטה מופנה לפרקליטות ונאמר בו, כי ניתן לפתוח בהליכים נגד האזרח.

מח"ש צריכה לדווח על החלטתה לגורמים הרלוונטיים שעל החלטתה ניתן גם להגיש ערר ליועמ"ש בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי. רק לאחר קבלת הודעתה של מח"ש באשר למצב תלונת האזרח נגד השוטר, ייפתחו ההליכים נגד האזרח בתיק הפלילי.

העובדות הרלוונטיות לענייננו בהקשר זה היו כדלקמן:

2.במהלך חקירתן במשטרה בתאריך 28.1.14 התלוננו המשיבות על כך שהותקפו על-ידי שוטרים שהגיעו לביתם. בתאריך 16.3.14 הוכן מכתב עליו חתומה מח"ש המופנה לכל אחת משתי המשיבות ובו נאמר להן כי הן זכאיות להגיש תלונה וכי מח"ש הוא הגוף הרלוונטי שאליו יש להגיש את התלונה: "אם הנך מעוניינת להגיש תלונה בענין זה עלייך לפנות למחלקתנו... בהיעדר תלונה רשמית מפורטת מצדך לא ניתן יהיה לקיים בירור ראוי של טענותייך ועל כן, אם לא תעני למכתבנו זה בתוך 30 יום ייגנז החומר במחלקתנו ללא טיפול נוסף".

המכתבים אכן הוכנו אולם במהלך הדיון בבית משפט קמא הסכימה התביעה, כי אין כל הוכחה לכך שהמכתבים נשלחו, ממילא אין הוכחה כי התקבלו (להלן: "המכתבים").

בתאריך 25.8.14 שלחה מזכירת מח"ש מכתב המהווה אישור שפיטה. במכתב המופנה לפרקליטות מחוז ת"א פלילי נאמר: "הרינו להודיעכם כי תיקנו שבנדון נגנז ללא טיפול נוסף בשל זניחת התלונה". בעקבות זאת הוגש כתב האישום נשוא הדיון הנוכחי ביום 21.12.14.

הדיון בבית משפט קמא התחיל ביום 2.3.15. למשיבות מונה סנגור. לבקשתם של הסנגורים נדחה הדיון לצורך הידברות והישיבה הבאה התקיימה ביום 10.6.15. בתאריך זה טענו הסנגורים כי אין אישור מסירה לגבי המכתבים. הסנגורים הוסיפו וטענו כי: "יש תופעה כללית שמח"ש לא טורחים לוודא שאנשים מקבלים את המכתבים ואז סוגרים תיקים ורושמים התלונה נזנחה".

הדיון נדחה פעם נוספת לצורך הידברות עד לתאריך 19.10.15. בתאריך זה הרחיבו הצדדים את טענותיהם ביחס להתנהלותה של מח"ש כמפורט לעיל. בין היתר, טענה התביעה כדלקמן: "הנאשמים מיוצגים כבר כמה חודשים. למה לא הלכו עד היום למח"ש? זו זניחה אמיתית של התלונה".

הסנגוריה חזרה על טענתה כי למשיבות קמה הגנה מן הצדק וזאת משום שלא קיבלו את המכתבים וזכותן, כי תלונתן כנגד השוטרים תתברר.