ע"פ 5817/14 אריק ארנסט נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.        ערעור על גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר צ' סגל והשופטים מ' י' הכהן וב' גרינברגר) בתפ"ח 21521-03-12 מיום 18.6.2014, בגדרו הושתו על המערער חמש שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על-תנאי.

עיקרי העובדות והכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

2.        נגד המערער הוגש כתב אישום בעבירות של ניסיון רצח, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. כתב האישום תאר אירוע דקירה על רקע סכסוך בין בעלי מסעדות סמוכות במעלה אדומים, מסעדת "עוזה" השייכת לקרוב משפחתו של המערער, ומסעדת "בלאדי" השייכת לקרובת משפחתם של המתלוננים, נחום דיין ויוסף (ספי) קינן (להלן: נחום וספיבהתאמה).

3.        על-פי עובדות האירוע, כפי שנקבעו בהכרעת הדין, ביום 8.3.2012 התפתח ויכוח מילולי בין בעלי המסעדות, ובו הושמעו גם גידופים ואיומים. בשלב מסוים הצטרף המערער לוויכוח. לאחר מכן, הגיע המערער לשוחח עם בעלת מסעדת "בלאדי", יושרו ההדורים בין הצדדים והוויכוח כביכול הסתיים. לאחר שהמערער חזר למסעדת "עוזה", הגיעו שני המתלוננים יחד עם שלושה אנשים נוספים למסעדת "עוזה", על מנת לברר מה ארע קודם לכן, וכדי להביא לכך שבעל מסעדת "עוזה" ואביו "יתנו על כך את הדין". לבקשת המערער, הסכימה הקבוצה להעביר את הוויכוח, שניצת מחדש, אל מחוץ למסעדה, כדי שלא להפריע להתנהלותה של המסעדה ולסועדים במקום. המערער ביקש לסיים את הוויכוח תוך בקשת סליחה, אך הדברים הדרדרו לכדי קללות וצעקות, וכן גם מכות מצד המתלוננים כלפי המערער. המערער עזב את המקום, רץ לכיוון מסעדת "עוזה", נטל סכין מטבח, הניחהּ על דלפק המסעדה ויצא מן המסעדה. כעבור זמן קצר חזר המערער למסעדה, נטל את הסכין ורץ לכיוון המתלוננים. נחום, אשר הבחין במערער שרץ לכיוונו, החל לברוח מפניו, ותוך כדי מנוסתו מעד ונפל. המערער הגיע אל נחום, נעמד מעליו, הניף את הסכין מספר פעמים לכיוון רגליו של נחום, ככל הנראה על מנת להפחידו, ולבסוף דקר את נחום פעם אחת בצד הברך. בשלב זה הגיח ספי מאחורי המערער והכה אותו באמצעות מקל או קרש. בתגובה, הסתובב המערער לכיוונו של ספי, ותוך כדי שהסתובב דקר את ספי ברגליו בירכיים. במהלך הדקירות או בסמוך לאחריהן, ירה אביו של ספי, אשר קינן, בנשקו באוויר, והמערער החל לעזוב את המתלוננים לכיוון המסעדה. אולם אז הסתובב המערער לאחור, ושב בריצה לכיוון זירת אירוע הדקירות עם הסכין, תוך שהוא צועק "אני אגמור אותך", ואז נעצר על-ידי המשטרה. המערער מסר בידי השוטרים את הסכין והובל למסעדת "עוזה". לאחר שהוכנס המערער למסעדה החלה המולה והתקוטטות מחוץ לה בין קרובי משפחתו לבין שוטרי היס"מ. כשהבין המערער, שהיה אזוק בשלב זה, כי השוטרים מונעים את הכניסה מקרוב משפחתו, החל להאבק פיזית בשוטרים שהיו עמו במסעדה, על מנת לצאת ולסייע לקרוב משפחתו. כתוצאה מהדקירות הנ"ל, נגרמה לנחום חבלה חמורה, והוא נאלץ לעבור ניתוח בהרדמה כללית; ספי נפצע ונזקק לתפירה בברכו.

4.        ביום 26.2.2014 ניתנה הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי. בקשר לדקירתו של נחום זוכה המערער מעבירת ניסיון רצח שבה הואשם, והוא הורשע בעבירת גרימת חבלה בכוונה מחמירה (החמורה יותר מעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שיוחסה לו בכתב האישום ושממנה זוכה גם כן). נקבע כי לא הוכחה כוונת המערער לרצוח את נחום, וכי הוא דקר אותו רק פעם אחת בברך ולא ביקש לפגוע בו מעבר לכך (עמוד 38 להכרעת הדין). בגין דקירתו של ספי, זוכה המערער מעבירת חבלה בכוונה מחמירה, והוא הורשע בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות. נקבע כי דקירתו של ספי באה כתגובה ספונטנית ואינסטינקטיבית, גם אם חסרת פרופורציה, מצדו של המערער להכאתו על-ידי ספי, ולא מתוך כוונה לחבול בו חבלה חמורה (עמוד 53 להכרעת הדין). כמו כן הורשע המערער בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

5.        ביום 18.6.2014 ניתן גזר הדין. בית המשפט המחוזי פסע בדרך שהתווה תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קבע מתחם ענישה לכל אחת משלוש העבירות שבהן הורשע המערער בנפרד ונימק בפירוט את מכלול השיקולים הרלבנטיים לקביעת העונש, לקולא ולחומרה, וביניהם: הפגיעה המשמעותית בבטחון הציבור מעצם ביצוע העבירות; הנזקים, שלא היו קשים ביותר, שנגרמו למתלוננים; העובדה כי המתלוננים הם אלה שיזמו את האירוע והיכו את המערער עובר לביצוע העבירות; והעדר תכנון ממשי עובר לביצוע העבירה, כאשר נקבע כי הנחת הסכין על דלפק המסעדה מלמדת רק על "הכנה קצרת מועד, בתוך האירוע ולא מלכתחילה" (עמוד 16 לגזר הדין). כמו כן הובאו בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובנסיבותיו האישיות של המערער, וביניהן: הפגיעה במשפחתו הגרעינית והמורחבת מעצם מאסרו, בהיותו עוגן עבורה; קבלת אחריות והבעת חרטה מצדו; התרשמות חיובית ביותר מעדי האופי הרבים שהעידו לטובת המערער; מחדלי החקירה הרבים (ובמיוחד אי-זימון עדים לחקירה ואי-תפיסת צילומים ממצלמות אבטחה באזור האירוע), שאילו נמנעו, סביר להניח כי המערער לא היה מואשם בעבירות החמורות שמביצוען זוכה, ודרך ניהול המשפט היתה משתנה לטובתו; וכן עברו הפלילי של המערער, הכולל עבירות אלימות והפרעה לשוטר, הגם שהוא אינו "מכביד" מדי. צויין כי אין בעובדה שהמערער בחר לכפור והתנהל שלב ההוכחות, כדי להקל או להחמיר בעונשו.

6.        בית המשפט המחוזי נדרש לפסקי הדין שהגישו ב"כ הצדדים, תוך הבחנה במידת חומרתם ונסיבותיהם ביחס לענייננו (ומכאן, גם העונש שהוטל בהם), וקבע את מתחמי הענישה בגין העבירות כדלקמן: בגין גרימת החבלה לנחום, בין 3 ל-7 שנות מאסר בפועל; בגין פציעת ספי, בין 9 ל-18 חודשי מאסר בפועל; ובגין ההפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, בין 2 ל-5 חודשי מאסר על-תנאי. נקבע כי לא מתקיימים שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור המצדיקים סטייה מן המתחמים הללו. כאמור, עונשו של המערער נגזר לחמש שנות מאסר בפועל (תוספת ההפעלה בפועל של עונש מאסר על-תנאי מתיק אחר בוטלה בהחלטה מיום 16.7.2014, משהתברר כי לא היה מקום להפעילה), ול-18 חודשי מאסר על-תנאי.

מכאן הערעור שלפנינו.