ע"פ 5794/14 מדינת ישראל נ' ויקטור פנפילוב

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        המשיב עזב את הדירה שבה התגורר עם חברתו לשעבר בחרי אף, על רקע סכסוך שנגע למעורבות רומנטית שלה עם המתלונן, לשעבר חברו מן הכלא. כששב לדירה בשעת לילה מאוחרת ומצא אותה נעולה, התדפק על הדלת באיומים, וכשלא נענה חדר לדירה דרך המרפסת ותקף את המתלונן. כתוצאה מן העימות האלים שהתפתח בין השניים ושבו המשיב עשה שימוש גם בסכינים, נגרמה למתלונן חבלה חמורה. לאחר מכן, המשיב השמיע איומים, כולל כלפי שוטרים שהוזמנו למקום. שאלת עונשו של המשיב בגין מעשיו אלה עמדה במרכז הערעור שנדון בפנינו.

 עיקרי התשתית העובדתית

2.        המשיב והמתלונן הכירו בכלא, בעת שריצו עונשי מאסר. המשיב שימש למתלונן כ"אסיר תומך" וסייע לו בדרכים שונות. עם שחרורו של המתלונן מן הכלא הוא יצר קשר עם חברתו של המשיב, שהיה במאסר באותה עת, לבקשת האחרון, כדי לסייע לה. מהון להון התפתחה ביניהם מערכת יחסים זוגית. עם שחרורו של המשיב מעונש המאסר שריצה, הוא חזר להתגורר עם חברתו, אולם זו המשיכה להתראות עם המתלונן. כאשר נודע למשיב שחברתו בילתה עם המתלונן בלילה קודם שבו נעדרה מדירתם המשותפת, התגלע ביניהם ויכוח, והוא אסף את חפציו ועזב את הדירה. מאוחר יותר באותו היום חזר המשיב לדירה, שבה שהו באותה עת חברתו לשעבר והמתלונן. האירועים שעליהם נסב כתב האישום נולדו על רקע זה, לאחר שהמשיב פעל באלימות כנגד המתלונן בהמשך לאירועים אלו.

כתב האישום וההליכים עד כה

3.        נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי באר-שבע (ת"פ 322-11-12, השופט א' ביתן) שכלל שני אישומים. האישום הראשון נסב על התנהגותו האלימה של המשיב נגד המתלונן, וכן נגד חברתו לשעבר ובתה. על-פי הנטען בגדרו של אישום זה, המשיב הגיע בשעת לילה מאוחרת אל הדירה שבה גרה חברתו לשעבר, בעת שהיא שהתה בה עם המתלונן. המשיב ביקש שתפתח לו את הדלת, תוך שהוא שואל אם המתלונן נמצא שם עמה והשמעת איומים ביחס לשניהם. כשלא נענה, המשיב חדר לדירה מן המרפסת, והחל לנוע במהירות לעבר המתלונן. המתלונן התרחק ממנו ושלף סכין, תוך שהוא אומר למשיב לא לגשת אליו. בתגובה, המשיב הכה בפניו והצטייד אף הוא בסכינים שהיו בדירה. גם כאשר הסכין שבו אחז המתלונן כבר לא היה בידיו המשיב המשיך לתקוף את המתלונן בסכינים וגרם לו חתכים רבים, לרבות חתך שפגע בעצב הרדיאלי של ידו השמאלית. ניסיונותיהן של חברתו לשעבר של המשיב ובתה הקטינה, שהתעוררה משנתה למשמע האירועים, להתערב בנעשה – לא צלחו. בגין מעשים אלה יוחסו למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכניסה למקום מגורים לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין. האישום השני נסב על התנהגותו של המשיב לאחר שיצא מן הדירה. לפי אישום זה, כאשר ראה את בתה של חברתו לשעבר, אשר הזעיקה את המשטרה, איים עליה שיהרוג אותה. לאחר מכן, כשנעצר על-ידי שוטרים, איים באוזניהם כי יהרוג את המתלונן, וכן הטיח בהם איומים ודברי עלבון. בגין מעשיו אלה יוחסו למשיב עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין והעלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

4.        לאחר ששמע את עדויותיהם של המעורבים באירועים המתוארים הרשיע בית המשפט המחוזי את המשיב בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ושל איומים. עם זאת, בית המשפט המחוזי זיכה את המשיב מן העבירה של העלבת עובד ציבור, שהמדינה ביקשה בסיכומיה שלא להרשיעו בה, וכן מהעבירה של כניסה למקום מגורים. הזיכוי מן העבירה האחרונה התבסס על כך שלא הוכח כי המשיב נכנס לדירה במטרה לבצע פשע, בשים לב לעובדה שהוא לא הביא עמו סכין ואף לא ידע שהמתלונן ישלוף כנגדו סכין. בהרשיעו את המשיב בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה דחה בית המשפט המחוזי את טענת ההגנה העצמית שהעלה המשיב לאחר שקבע כי גם אם המתלונן תקף את המשיב (ומבלי להכריע בעניין זה) הרי שהיה זה רק בשלב הראשון של האירוע. מכל מקום, כך נקבע, גם לאחר שהמשיב הצליח להוציא את הסכין מידו של המתלונן, הוא הוסיף לתקוף אותו ללא הרף, חרף חולשתו היחסית בהשוואה אליו.

5.        בבואו לגזור את דינו של המשיב קבע בית המשפט המחוזי מתחם ענישה שנע בין שנתיים לחמש שנות מאסר בפועל. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי השית על המשיב עונש מאסר בפועל של 30 חודשים, ובנוסף לכך הפעיל עונשי מאסר על-תנאי שהיו תלויים כנגדו (והצטברו לכלל 30 חודשי מאסר) כך שיחפפו בחלקם את עונש המאסר בפועל האמור, ורק 10 חודשי מאסר נוספים יצטברו לעונש החדש שהושת עליו. כך, בסך הכול, נגזר על המשיב עונש מאסר בפועל של 40 חודשים. כמו כן, נגזר עליו עונש מאסר על תנאי של ששה חודשים למשך תקופה של שנתיים מיום שחרורו של המשיב ממאסר, בתנאי שלא יעבור עבירת אלימות המסווגת כפשע, והוא אף חויב בתשלום פיצוי למתלונן בסך 10,000 שקל.

הערעור