ע"פ 57800-05-15

1.נגד המערער הוגש כתב אישום שייחס לו מלכתחילה עבירה של גניבת רכב, עבירה על סעיף 413 ב' ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין. בעקבות הסדר בין הצדדים תוקן כתב האישום. העבירה של גניבת רכב שיוחסה לו מלכתחילה נמחקה, ונותרה בעינה עבירה של פירוק חלקים מרכב. עבירה זו עניינה במפורט בעובדה מס' 1 בכתב האישום, שם נאמר: "בתאריך 13.2.14... פירק הנאשם חלק מאופנוע... בכך שפירק את כיסוי הפלסטיק הקדמי והוציא מהאופנוע פלג האחראי על האיתות".

כחלק מההסכמה בין הצדדים הודה המערער בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן והופנה לשירות המבחן. המדינה הודיעה לאורך כל הדרך כי עמדתה תהיה להרשעה.

2.שירות המבחן הגיש תסקיר לבית המשפט בו צוין כי המערער נעדר הרשעות קודמות וזו לו עבירה ראשונה ויחידה. שירות המבחן ציין כי המערער לקח אחריות ולטענתו, העבירה בוצעה על רקע תקופה קשה בחייו, "פירוק" של מערכת יחסים שהגיעה לסיומה. בערב שמדובר בו,

(שבו בוצעה העבירה) יצא המערער לבלות, שתה כמות אלכוהול, מצב זה הציף את סערת הרגשות שבה היה מצוי בעקבות הפרידה, שעל כן ביציאתו מהפאב שבו שתה, ביצע את העבירה נושא כתב האישום.

בשורה התחתונה ציין שירות המבחן, כי המערער: "העלה בפנינו את החשש כי נושא ההרשעה ימנע ממנו להתפתח בעתיד וכן יפגע בדימויו כאזרח שומר חוק, לכן נמליץ לשקול את אי הרשעתו בדין".

3.בגזר הדין מנומק מצא בית משפט קמא (כב' השופט ש' מלמד), לנכון שלא לקבל את המלצת שירות המבחן והרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו. העונש שהוטל על המערער כולל רכיבים של קנס ופיצוי וכן מאסר על תנאי, במילים אחרות הענישה המשמעותית נושאת פני עתיד ולא מעבר לכך.

הערעור שבפנינו נסוב רובו ככולו על שאלת ההרשעה.

4.לטענת הסנגורית, היה מקום להימנע בתיק זה מהרשעה. את הדגש שמה הסנגורית על הנורמטיביות בדרך חייו של המערער, עד לביצוע העבירה נושא כתב האישום הנוכחי וכן לכך שההרשעה יכול ותפגע באפשרויות העסקתו של המערער במכוני כושר (ר' עמ' 3 להודעת הערעור סעיף ג').

הסנגורית ממשיכה ומציינת כי "נודע למערער לאחרונה מחבריו ללימודים, כי חדרי הכושר גם נוהגים לבקש ממבקשי עבודה להוציא "תעודת יושר" ממשטרת ישראל כתנאי סף לקבלה לעבודה". לשיטתה של הסנגורית בכך מתקיים התנאי של וודאות קרובה לנזק קונקרטי, שעל כן הטענה היא כי היה מקום להימנע מהרשעתו.

5.לא מצאנו ממש בערעור זה ודעתנו כי אין מקום להתערב בשיקוליו והחלטתו של בית משפט קמא.

באשר לעבירה שמדובר בה: מדובר בעבירה שכיחה שכמותה מתבצעות במדינת ישראל בכל רגע נתון עבירות רבות, הגורמות נזק רב לרכוש שלא לדבר על עוגמת הנפש לבעלי הרכב. לא בכדי החמיר המחוקק לפני שנים רבות את הענישה בגין כל העבירות הקשורות ברכב, לרבות העבירה שבה הורשע המערער בסופו של יום. פירוק חלקים מרכב הוא פשע שהעונש הקבוע לצידו הוא 5 שנות מאסר. יש בכך כדי להצביע על השקפתו של המחוקק באשר למשמעותה וחומרתה של עבירה זו.