ע"פ 5681/14 מדינת ישראל נ' מוחמד טאטור

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.             ערעור המדינה על קולת עונשו של המשיב, שהורשע בעקבות הודאתו בכתב אישום מתוקן ברכישה והחזקה של נשק (אקדח F.N, ועמו 11 כדורי סרק וכדור חי אחד). את הנשק והתחמושת רכש ב-17,000 ₪ והסתירם בחצר ביתו. הוא נתפס כאשר באקדח מצוי הכדור החי במצב "הכנס", ובמהלך מעצרו התנגד וניסה לברוח; וכשהשתלטו עליו השוטרים נגרמו לאחד מהם חבלה ברגלו ודימום בברכו (אף שלא נזקק לטיפול רפואי). העבירות בהן הורשע המשיב הן רכישה והחזקה של נשק ונשיאה והובלה של נשק, וכן הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

ב.             תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט קמא ציין כי המשיב, בעל רקע נורמטיבי, סבור שאינו זקוק לטיפול ולדעתו הפנים את חומרת מעשיו, ולדעת השירות אינו בשל לטיפול והוא מתקשה להבין את החומרה במעשה.

ג.              בית המשפט קמא, בגזר דינו, עמד על חומרתן של העבירות בנשק על פי פסיקתו של בית משפט זה, וכן על הפגיעה בשלטון החוק הכרוכה בהפרעה לשוטרים; אך מצא כי כיון שלא נגרם נזק על-ידי האקדח, וכן כיון שמרבית התחמושת היתה סרק, ושהסיבה לביצוע העבירה היתה רצון לירות כדורי סרק בשמחות, דבר נפוץ במגזר אליו משתייך המשיב, אין לראות את העבירה כמונעת מ"עבריינות טהורה", ואין מדובר ברף הגבוה של העבירות. נקבע מתחם ענישה של 10 עד 36 חודשי מאסר בפועל, אך בית המשפט סבר כי נוכח נורמטיביות המשיב, חרטתו ונכונותו להשתתף בתכנית של מחלקת הרווחה בכפרו, יש מקום לסטיה לקולה מן המתחם, ועל כן דן אותו ל-18 חודשי מאסר, מהם 6 חודשים בעבודות שירות והיתרה על תנאי, וכן לקנס בסך 25,000 ₪. לא חולט רכבו של המשיב.

ד.             בערעור המדינה נטען, כי נוכח מדיניות הענישה בכגון דא לפי פסיקתו של בית משפט זה, יש מקום למאסר מאחורי סורג ובריח, גם בעבירות נשק בחלקו הנמוך יותר של המדרג. זאת, תוך הבעת ספקנות מצד המדינה כלפי המניע של ירי באירועי שמחה, שלדעת המדינה התיחס אליו בית המשפט בסלחנות יתר, וגם תוך הסתייגות, מהסברי המשיב כי עמד לזרוק את הנשק – שאותו רכש, כאמור, ב-17,000 ₪.

ה.             לקראת הערעור עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן, לפיו מביע המשיב חרטה על עבירותיו, אך אינו רואה עצמו זקוק לטיפול ואינו חפץ בו; הוא מגלה יציבות תעסוקתית, אך לא אותנטיות באשר לנסיבות מעורבותו בעבירות. צוין כי עברו במובן הפלילי (היה בעבר תיק תעבורה – שכרות ) נקי, ואין תיקים חדשים.

ו.              בדיון טען בא כוח המדינה כי אין ליתן הכשר על-ידי ענישה מקלה לתופעה הפסולה של ירי בשמחות, העלולה לגבות חיי אדם כפי שגם אירע; לשיטת המדינה יש חשיבות לפוטנציאל הנזק, וגם אין בפנינו תהליך שיקום אשר מצדיק סטיה מן המתחם העונשי.

ז.              מטעם המשיב נטען, כי תסקיר המעצר מעיקרא היה חיובי, והמשיב – נוכח הודאתו המיידית – שוחרר בערבות בהסכמת המדינה, ועל כן מדברת המדינה בשני קולות בבקשה עתה מאסר בפועל; ועוד, המשיב פנה לטיפול במחלקת הרווחה של כפרו, והוא משולב בתכנית כזאת וגם הוגש מכתב מנהל המחלקה (26.1.15), המתאר מפגשים פרטניים אחת לשבועיים וכן מפגשים עם בני נוער, בהם מסביר המשיב את חרטתו על מעשיו: עוד צוינה התנדבותו בשיפוץ מבנה לנוער בסיכון. נאמר, כי המשיב מקיים אורח חיים נורמטיבי ובעל משפחה, וחבל שיישלח למאסר ויידרדר. תחת זאת, כך נטען, יש להעדיף את הפן השיקומי.

ח.             נציגת שירות המבחן ציינה כי האמור במכתב מחלקת הרווחה הנזכר לא בא לביטוי מול שירות המבחן, ולא היה קשר בין השירות למחלקה. כן עמדה על ההבדל המקצועי בין תסקיר מעצר לתסקיר עונש.