ע"פ 56532-03-15 בטחיש נ' ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון

1.בפני בקשה לפי סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית שמונה מיום 14/2/2011 בת"פ 31551-04-10 (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו הורשע המבקש באי קיום צו בית משפט לפי סע' 210 לחוק התכנון והבניה, משלא קיים את הוראות גזר הדין בתיק עמ"ק 5017-04 (להלן: "גזר הדין הראשון"), במסגרתו צווה הנאשם להרוס, תוך 12 חודשים, מבנה שבנה ללא היתר כדין.

הרקע

2.ביום 7.12.04, הורשע המבקש על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבודות בניה הטעונות היתר, ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145א ו- 204א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), לאחר שבנה מבנה ששטחו כ- 175 מ"ר במקרקעין המצויים בישוב מסעדה. בגזר הדין שניתן באותו יום חייבו בית המשפט, בין היתר, להרוס את המבנה שבנה שלא כחוק בתוך 12 חודשים ממתן גזר הדין.

3. משלא קויים הצו במועד שנקבע לעיל הוגש כנגד המבקש כתב אישום נוסף (עמ"ק 5199/06 שלום מסעדה) שעניינו אי קיום צו. המבקש הודה בביצוע העבירה ביום 25.11.09. בגזר הדין הוטלו על המבקש קנס ומאסר על תנאי וכן הוארך המועד לביצוע צו ההריסה.

4.משלא קיים המבקש את הצו במועד בגזר הדין השני, הוגש כנגדו כתב אישום נוסף (ת.פ. 31551-04-10 שלום קריית שמונה), בגינו מוגשת בקשה זו, בו יוחסה לו שוב עבירה של אי קיום צו בית המשפט, עבירה לפי סי 210 לחוק התכנון והבניה. ביום 14/2/2011 או 28/4/2011 (מועד מדויק אינו ידוע, על כך בהמשך), הורשע המבקש בעבירה זו על פי הודאתו ודינו נגזר (להלן: "גזר הדין השלישי"). בהתאם לגזר הדין השלישי, היה על המבקש, בין היתר, להרוס את המבנה תוך 12 חודשים וכן הוטלו עליו 3 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים.

5.הואיל וצו ההריסה לא בוצע, גם לאחר גזר הדין השלישי, הוגש נגד המבקש, ביום 9/10/2013, כתב אישום נוסף בגין אי קיום צו בית משפט (תו"ב 20223-10-13 בבית משפט השלום בקריית שמונה). במסגרת הליך זה הודיעה המאשימה כי בכוונתה לעתור למאסר בפועל, ובעקבות כך מינה בית המשפט קמא למבקש סנגור.

הליך זה עודנו תלוי ועומד.

טענות הצדדים

6.בבקשתו להאריך את המועד להגשת ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בהליך השלישי, מעלה המבקש טענות מהותיות ופרוצדוראליות שונות בנוגע להליכים שנוהלו נגדו. בין היתר טען המבקש כי לא מונה לו סנגור, לא הוסברו לו על ידי בית המשפט הזכויות העומדות לו להגנתו, כל זאת למרות שהמבקש, שהינו אזרח סורי תושב מסעדה שברמת הגולן, אינו דובר את השפה העברית, ושליטתו בה - קרוא וכתוב - נמוכה מאוד. על אף האמור לא הובטח לו מתורגמן כנדרש בדין. מכאן, שלא ניתן לראות בתשובת המבקש לכתב האישום הודאה מלאה וחופשית על בסיסה היה ניתן להרשיעו. על כך יש להוסיף כ אין תיעוד לכך שבית המשפט הסביר, והמערער הבין, את המיוחס לו ואת משמעות תשובתו לכתב האישום. בנוסף, תשובת המבקש לכתב האישום איננה מהווה הודאה בביצוע העבירה. לסיכום מציין המבקש כי קיימת סתירה בציון המועדים של מתן פסק הדין - ובשל כך יש לפסול את פסק הדין.

7.המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה, בטענה כי המדובר בבקשה למשפט חוזר, באצטלה של הארכת מועד להגשת ערעור. כל ההליכים התנהלו אמנם בעברית, אולם המבקש הפגין ידיעת השפה, הוא הגיב לעניין, הבין את ההליכים נגדו, הציג טענות ענייניות הן לגוף האישום והן בטיעונים לעונש, ובין לבין גם הגיש דברים לתיק בית המשפט בשפה העברית. ובכל מקרה לא עמדה לו למבקש הזכות שימונה לו סנגור. מכל מקום אין בטענותיו של המבקש כדי להביאו בד' אמותיו של החריג לכלל בדבר הגשת ערעור במועד, לא כל שכן בחלוף למעלה מ- 4 שנים.