ע"פ 5646/15 סאמח תיהאווי נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על גזר דינו מיום 15.7.2015 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש) בת"פ 26713-04-14.

2. המערער ונאשם נוסף, ויסאם בדראן (להלן: ויסאם), הואשמו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, שייחס לשניהם עבירה של החזקת נשק בצוותא חדא לפי סעיף 144(א) (רישא וסיפא) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לענין העונש.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 5.3.2014 החזיקו המערער וויסאם ברכב בו שהו אקדח מסוג S&W, טעון במחסנית ובה 5 כדורים, שהוטמנו תחת שטיח שהיה מונח לרגליו של ויסאם. ביום 1.4.2015 הורשעו המערער וויאסם בהתאם להודאותיהם בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום המפורט לעיל.

להשלמת התמונה יצוין כי תיק זה נשמע במאוחד יחד עם ת"פ 12255-11-14 במסגרתו הורשע ויסאם, לבדו, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אי השארת פרטים, הפרת הוראה חוקית, היזק בזדון וחציית צומת ברמזור אדום.

3. ביום 15.7.2015 נגזר דינם של המערער וויסאם בגין הרשעתם בעבירת הנשק כאמור, והושתו על כל אחד מהם 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו; 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יורשע במשך 3 שנים מיום שחרורו בעבירות נשק; וקנס בסך 5,000 ש"ח.

           בית המשפט עמד בגזר הדין על הפגיעה בערכים של שלום הציבור, שלמות הגוף ושלטון החוק. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, ציין בית המשפט כי החזקת אקדח ברכב טומנת בחובה מוטיב של תכנון מוקדם, וכי המערער נושא במלוא האחריות להימצאות הנשק ברכב. כמו כן, צוין כי הפסיקה עמדה על הצורך הקיים בהחמרת הענישה בעבירות נשק. בהתאם לכך נקבע שמתחם העונש ההולם הוא 9 חודשי מאסר בפועל עד 3 שנות מאסר בפועל. בבואו לגזור את עונשו של המערער התחשב בית המשפט בגילו הצעיר, בכך שקיים חיים נורמטיביים טרם ביצוע העבירה ובקיומו של עבר פלילי מוגבל בעניינו. יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי התסקיר בעניינו של המערער שלילי, ולפיו המערער לא הפנים את הפסול שבמעשיו ולא הראה נכונות להתחיל בהליך שיקומי.

4. בכתב הערעור ובדיון לפנינו טען בא כוח המערער כי עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער חריג בחומרתו, הואיל ולהוציא הרשעה אחת בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ניהל המערער אורח חיים נורמטיבי. כן נטען כי מאחר שהמערער וויסאם הורשעו בצוותא חדא, אין לייחס למערער את מלוא האחריות לביצוע העבירה. עוד נטען כי בית משפט קמא טעה משלא התחשב בכך שהמערער שהה בחלופת מעצר למעלה משנה. במסגרת הדיון, הוסיף וטען בא כוח המערער כי יש להתחשב בכך שבינתיים אשתו של המערער, אשר הייתה בהריון במהלך ההליכים, ילדה תינוקת הסובלת מבעיות רפואיות שונות.

           מנגד, טען בא-כוח המדינה כי עונשו של המערער איננו סוטה ממדיניות הענישה וכי העונש הולם את הצורך להילחם בתופעה החמורה של נשיאת כלי נשק, העלולה להוביל לביצוע עבירות חמורות. בהמשך לכך, נטען כי יש חשיבות להטלת עונש מאסר בפועל, בייחוד לגבי מי שהוא בעל עבר פלילי. כן נטען כי היות האקדח שנמצא טעון במחסנית מהווה נסיבה לחומרה, וכי יש לתת את הדעת על פוטנציאל הנזק נוכח נשיאת הנשק על רקע קיומו של סכסוך משפחתי. לבסוף, נטען כי המערער לא ניצל את התקופה בה עוכב עונשו (מאז 15.7.2015) לביצוע פעילות שיקומית ולא פנה לקבלת טיפול, וכי נסיבותיו האישיות של המערער לא מצדיקות הקלה בעונשו.

להשלמת התמונה יצוין כי מתסקיר משלים שנערך עובר לדיון עולה כי למערער יכולות תפקודיות תקינות והוא מגלה יציבות ואחריות לו ולמשפחתו. יחד עם זאת, עולה מהתסקיר כי הייתה למערער נטייה להצדיק את ביצוע העבירה, ואולם, בשיחה לקראת הדיון בערעור ביטא המערער חרטה על התנהלותו והדגיש כי הוא מבין את חומרת מעשיו. כמו כן, צוין כי במהלך ההמתנה לערעור נולדה למערער בת, הסובלת מבעיות רפואיות שונות, ככל הנראה על רקע גנטי. נוכח האמור המליץ שירות המבחן להתחשב באמור בשיקולי הערעור.