ע"פ 5376/15 נסים ביטון נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' אינפלד) בת"פ 5555-12 מיום 29.7.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 28 חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות הצתה או כל עבירת אלימות פיזית, כלפי גוף האדם או כלפי רכוש, או כל עבירה שיש בה יסוד של גניבה או מרמה; וקנס בסך 5,000 ש"ח.

כתב האישום

2. ביום 21.1.2015, המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הצתה, לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין; וניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. המערער הודה, כאמור, בעובדות כתב האישום אך טען כי מתקיימת בעניינו נסיבה עובדתית מקלה והוסכם כי תינתן הכרעת דין משלימה אשר תבחן רק את קיומה של נסיבה זו, כפי שיפורט להלן. על פי עובדות כתב האישום, בין המערער לבין מרדכי פחימה (להלן: פחימה) קיימת היכרות על רקע עסקי, והמערער אף הלווה לפחימה סכומי כסף שונים בין השנים 2012-2009. בבעלותו של פחימה היה עסק מסוג קיוסק (להלן: הקיוסק) אותו מכר למערער כשנה לפני האירוע המתואר בכתב האישום. בחודש ינואר 2012, תכולת הקיוסק והמבנה בוטחו על ידי המערער בפוליסת ביטוח הכוללת בין היתר פיצוי בסכום של 620,000 ש"ח במקרה של שריפה.

3. כשבוע עובר ליום 15.8.2012, קשרו המערער ופחימה (להלן: השניים) קשר לבצע פשע בדמות הצתת הקיוסק וקבלת כספי הביטוח בגינו במרמה. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הצטייד המערער מראש בארבעה גלונים מלאים בדלק והכין בקבוק תבערה, באמצעות בקבוק זכוכית לתוכו שפך דלק והכניס סמרטוט לפייתו. ביום 15.8.2012 בשעה 22:50 בערך, שהו השניים בקיוסק ובשלב מסוים החלו לשפוך את הדלק במספר מוקדים בתוך הקיוסק. על פי המתואר בכתב האישום, לאחר ששפך חלק מהדלק יצא פחימה מהכניסה הראשית של הקיוסק, והמתין שהמערער יסיים לשפוך אף הוא דלק וייצא מהדלת האחורית. לאחר שהמערער פנה לעבר היציאה האחורית הצית פחימה את הקיוסק ואש החלה לאחוז במקום. כתוצאה ממעשיהם של השניים נשרפה כליל הסחורה שהייתה בקיוסק ונגרם נזק למבנה.    

4. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 25.6.2015 ניתנה הכרעת הדין המשלימה בעניינו של המערער, אשר עסקה בטענתו לפיה פחימה ניסה להרוג אותו במהלך שריפת הקיוסק, ויש להתחשב בכך כנסיבה עובדתית מקילה. לאחר ניהול הוכחות שעסק בסוגיה זו בלבד, בית המשפט המחוזי קבע, כי לא עלה בידי המערער להוכיח מעבר למאזן ההסתברויות קיומה של נסיבה זו.  

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

5. ביום 29.7.2015 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנהוגה. באשר לפגיעה בערכים החברתיים, עמד בית המשפט המחוזי על הסיכון רחב ההיקף שנשקף מעבירת ההצתה לרכוש, לגוף ולנפש. בית המשפט מצא כי נסיבות ביצוע העבירה הן חמורות, בין היתר נוכח רמת הסיכון הבינונית שנשקפה לחיי אדם כתוצאה מההצתה, הפוטנציאל הגבוה לפגיעה ברכוש והנזק הבלתי מבוטל שנגרם לקיוסק בפועל. בית המשפט שקל לחומרה את העובדה שהמערער ביצע את מעשה ההצתה בצוותא חדא, תוך תכנון מקדים ומפורט של מהלך ההצתה. כמו כן, בית המשפט קבע, כי המערער נטל חלק פעיל מאוד בתכנון ההצתה ובביצועה, אך שקל לקולה את העובדה כי פחימה, ולא המערער, הוא זה שיזם את המעשה. עוד נקבע כי מעשה המרמה, אשר כלל ניסיון להונות את חברת הביטוח, הוא מעשה חמור הפוגע בעקיפין בציבור הרחב של המבוטחים. לצד זאת, ציין בית המשפט כי יש לתת משקל לא גבוה לקולה, לכך שהמערער ביצע את המעשים על רקע של מצוקה כלכלית. לאחר מכן, עמד בית המשפט המחוזי על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מהסוג שביצע המערער, וקבע, כי מתחם העונש ההולם נע בין 25 ל-55 חודשי מאסר בפועל, עבור שלוש העבירות בהן הורשע.

6. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון מספר נסיבות לקולה, וביניהן גילו של המערער, אשר אינו צעיר; אורח חייו הנורמטיבי והעדר עברו הפלילי; עדויות האופי החיוביות בעניינו של המערער; תרומתו לחברה; התרשמותו החיובית של שירות המבחן, והמלצתו שלא להשית על המערער מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח; חרטתו של המערער; והודייתו במיוחס לו. לצד זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי המערער כפר תחילה באשמה וניהל משפט זוטא. בנוסף, בית המשפט מצא כי יש להסתפק בקנס נמוך ביותר בעניינו של המערער, וזאת לנוכח נסיבותיו האישיות וחובותיו הכבדים, המאסר הממושך המוטל עליו והמאמץ המשמעותי שהוא עושה להשבת הכסף לנושיו. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער כאמור בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.