ע"פ 536-07-15

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופט ירון מינטקביץ) בת"פ 27373-05-12, מיום 27.5.15 והחלטתו מיום 27.1.15.

כללי

1.המערער הורשע, על יסוד הודאתו בכתב האישום, בעבירות של קבלת דבר במרמה ועושק. על המערער הושת מאסר בפועל לתקופה של שנתיים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

2.הערעור מופנה כנגד החלטתו של בית משפט קמא מיום 27.1.15, אשר דחתה את בקשתו של המערער לחזור בו מהודאתו. לחלופין, הופנה הערעור כלפי חומרת העונש והתמקד ברכיבי המאסר בפועל והקנס בלבד.

3.ואלה המעשים בהם הודה המערער: המערער התחזה למנהל בחברת "עמיגור" וקיבל מהמתלונן במרמה סכום מצטבר של 140,000 ש"ח על מנת שישיג עבורו בדיור הציבורי דירה בת 3 חדרים ומרפסת בבניין חדש.

הערעור- טענות הצדדים

4.ב"כ המערער טוען כי בקשתו של המערער לחזור בו מהודאתו הינה בקשה כנה, תכליתה להוכיח את חפותו ונולדה לאחר שרק כעת, משהוחלף מייצגו המשפטי, הבין המערער כדבעי את משמעות הודאתו והסדר הטיעון. הבקשה הוגשה לבית משפט קמא בטרם נשמעו הטיעונים לעונש, בשלב בו המערער היה נטול יכולת להשיג יתרון טקטי מבקשתו לחזור מההודאה. הסדר הטיעון לא כלל הסכמות לעונש. עוד נטען, כי הבקשה הוגשה לבית המשפט קמא בהזדמנות הראשונה בסמוך לפגישתו עם סנגורו החדש. נטען כי בפסיקה נקבע כי קנויה לבית המשפט סמכות לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו בכל שלב של המשפט והונהגה גישה מקלה עובר למתן גזר הדין. על בית המשפט ליתן למערער, טרם שליחתו לעונש מאסר ממושך, את יומו להוכיח את חפותו. מה גם, בבקשתו נוטל המערער את הסיכון לפיו ככל שיורשע לאחר שינוהל הליך הוכחות, עשוי עונשו להיות כבד יותר נוכח חזרתו מההודאה, ובאה הפנייה לפסיקה התומכת בטיעוני הנאשם.

לחלופין, נטען נגד חומרת עונש המאסר והקנס. נטען כי העונש חורג לחומרה מרמת הענישה. מדובר באירוע שהתקיים כשש שנים קודם לכן. מדובר באדם נטול עבר פלילי רלוונטי שזהו מאסרו הראשון. כן נטען כי המערער אינו חולק על קבלת הכספים, אך לשיטתו אין מדובר בעבירה. כן באה הפנייה למצבו הרפואי של המערער. באשר לקנס – נטען כי אין בו צורך, משום שהוטל פיצוי משמעותי על המערער.

5.מנגד, המשיבה הפנתה לכך שעל אף דברי הסנגור לפיהם המערער קיבל כספים מהמתלונן, עד היום טרם הושב סכום הפיצוי על אף החלטות שיפוטיות שניתנו בעניין זה, לרבות החלטה של בית המשפט העליון. לגופם של דברים, בית משפט קמא וידא את הסכמת המערער על פי הכללים לפיהם יש לבחון האם מדובר ברצון כן ואמיתי לחזור מהודאה. נטען כי מתוך הסדר הטיעון עולה שהמערער היה מעורב בכל ההליך ואף עמד, כתנאי להסדר, שהמתלונן לא יעיד באותו מועד ולבסוף כך היה. כן לקח המערער חלק במו"מ לגבי הסכום שיופקד. באה הפנייה להצהרת הנפגע ולנזק הגדול שנגרם עקב הדחייה. יתירה מזו, חלפה חצי שנה ולא באה כל הסתייגות מהמערער בנוגע עם ההסדר. שירות המבחן הודיע שהמערער לא המציא מסמכים שעליו היה להמציא וגם אותו שלב לא ביקש המערער לחזור בו, אלא ביקש ארכה להמצאת המסמכים ולהפקדת הכספים, ורק לאחר מכן, באה בקשה לחזור בו מההודאה ובאותו שלב התבקשה והתקבלה הצהרת בא כוחו הקודם של המערער (עו"ד ש. אלבראנס), המדברת בעד עצמה באשר להבנת המערער את ההסדר.