ע"פ 53440-11-16 סוקר ואח' נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת תמר נמרודי) מיום 7.11.16 בת"פ 4126/2013 (להלן בית משפט קמא) במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המערערים לביטול החלטה שיפוטית בדבר מתן צו הריסה לפי סעיף 212(1) ו- (2) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן החוק) שניתנה בהיעדר המערערים מיום 12.1.16. 

רקע

1. ביום 12.6.13 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 212(2) לחוק. בבקשה נאמר כי במועד בלתי ידוע, בין תאריך 1.7.03 לבין 1.7.05, נבנה בשכונת ראס אל עמוד, מבנה בן שלוש קומות בשטח כולל של כ-725 מ"ר (להלן המבנה), ללא היתר והאחראי לביצוע העבודות אינו ידוע ואין דרך לאתרו. לבקשה צורף תצהירו של מר שי, מפקח בניה, ושל מר משה, מנהל מרכז המידע התכנוני.

    

2. לאחר שהבקשה הודבקה על קיר המבנה ולא הוגשו כל התנגדויות, ניתן ביום 4.8.13 צו ההריסה כמבוקש (להלן הצו).

    

3. ביום 6.11.13, הגישו המערערים בקשה לביטול הצו. בהחלטת בית המשפט קמא (כב' השופטת תמר נמרודי) הובהר למערערים כי מדובר בבקשה לביטול צו הריסה ולא בהתנגדות ונקבע מועד לדיון.

    

4. הדיון נדחה מעת לעת על מנת לשקול המרת צו הריסה בכתב אישום. המערערים התייצבו במחלקת הפיקוח על הבנייה ונטלו אחריות לעבירת השימוש בנכס וניהלו משא ומתן להסדר. ביום 11.2.15 הודיעו הצדדים לבית משפט קמא (כב' השופטת תמר נמרודי) שהגיעו להסדר ביניהם וביקשו לקבוע את התיק לדיון במעמד הצדדים בו יוצג ההסדר. נקבע דיון ליום 23.2.15.

    

5. אולם, בדיון ביום 23.2.15, המערערים סרבו להצעת המשיבה להסדר לעניין העונש ולבסוף לא הוצג הסדר הטיעון.