ע"פ 51763-09-14 דור נ' מדינת ישראל ואח'

כללי

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה בת.פ.

22642-01-10, מיום 10.4.14 לפיו הורשע המערער בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, גניבה בידי עובד וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

המערער נידון למאסר בפועל למשך 60 חודשים, הפעלת מאסר מותנה בן 7 חודשים במצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו בתיק זה, 12 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, תשלום קנס בסך 50,000 ₪ או 7 חודשי מאסר תמורתו ותשלום פיצוי למתלונן בסך של 500,000 ₪.

2. על פי עובדות כתב האישום גנב המערער ממעבידו, אהרון בקשי, בעלים של חברת "אלום גולד", משנת 1997 ועד לחודש אפריל 2006 סכום העולה כדי שני מיליון ₪, כאשר ב- 45 הזדמנויות שונות דאג להעביר את הסכום הנ"ל מחשבון הבנק של החברה שבבעלות המתלונן, בה עבד המערער כחשב, לחשבון הבנק של אשת המערער, אלא שלטענת המערער בבימ"ש קמא ובהודעת הערעור כלפי הכרעת הדין ההעברות נעשו בידיעתו ובאישורו של המתלונן כדי להונות את רשויות המס.

    

3. הערעור הופנה תחילה כנגד הכרעת הדין ולחלופין כנגד גזר הדין, אך במהלך הדיון, ולאור המלצת בית המשפט, חזר בו המערער, באמצעות בא כוחו, מהערעור על הכרעת הדין והוא מופנה כלפי גזר הדין בלבד.

    

   טענות הצדדים

4. לטענת ב"כ המערער, בית משפט קמא שגה בקביעת מתחם העונש, עת קבע מתחם ענישה הנע בין 3 ל – 7 שנות מאסר. אף אם זה המתחם הנכון הרי שמכלול הנסיבות ומכלול השיקולים לקולא תומכים בגזירת עונש ברף הנמוך של המתחם שקבע בימ"ש קמא, וזאת בעיקר לנוכח חלוף הזמן.

   המתלונן השתהה בהגשת התלונה, כתב האישום הוגש רק בשנת 2010, והמשפט התנהל במשך ארבע שנים. המערער הוא אדם מבוגר העומד לרצות מאסר לתקופה ממושכת על עבירות שהוא ביצע לפני כעשור, ובמקרים כגון אלה יש לתת משקל לחלוף הזמן.

   נסיבותיו האישיות של המערער קשות ולא ניתן להן משקל מספיק. זה מאסרו הראשון של המערער מאחורי סורג ובריח, מצבו הבריאותי אינו טוב ועל פי חוות דעת רפואית ריצוי מאסר עלול לגרום לו לנזק ואפילו לסכנה לחייו.

    

   באשר לקנס ולפיצוי, יכולתו הכלכלית של המערער דלה, הוא נותר חסר כל ועומדת ותלויה כנגדו תביעה אזרחית שהגיש המתלונן להחזרת סכום הגניבה.